ערב כיפור תשע"ז
האנושות כפי שמעולם לא פגשתי אותה -

Human הוא פרוייקט מצולם [יצא בסוף-2015], סרט רחב יריעה בן שלושה חלקים של הדוקומנטריסט- אקולוגיסט הצרפתי יאן ארטוס ברטראן Yann Arthus-Bertrand. הסרט צולם במשך שלוש שנים ע"י צוות של 20 איש - בהם עיתונאים, צלמים וממייני חומרי תוכן שראיינו כ-2,000 בני אדם ב-60 מדינות בעולם - וכן בצוות צילומי האויר שכלל 6 אנשים ובהם הבמאי. 

כל הראיונות צולמו על רקע שחור אחיד ואין בהם אלא שם ומקום ממנו הגיעו המרואיינים כדי לא לגנוס מתשומת לבנו ולהפנות את המבט לדמיון בין בני האדם...להסתכל עמוק בעיניים של הדוברים, להקשיב לסיפור, לשמוע את הדיבור של אנשים מרחבי העולם, כאלו שלרוב אין קולם נשמע. 
הסרט, אומר הבמאי בראיון, בנוי משלושה רכיבים משמעותיים: הראיונות עם האנשים שממלאים כשלושה רבעים ממנו, צילומי העל של הפלנטה שמביאים את יופיה ומורכבותה ממבט-על ולא פחות חשובה המוזיקה של ארמנד אמר Armand Amar שמקבלת זמן מסך ניכר. תפקיד הצילומים והמוסיקה לאפשר זמן נשימה, הבנה וריפלקציה על המילים שנאמרות בראיונות.

הסרט נוגע בנושאים פולטיים כעוני ומלחמה - מדוע אחרי שנים רבות כל כך של פילוסופיה והבנת המחיר אנחנו עדיין נאבקים ונילחמים?  בהומופוביה, בעבודה - מה היא עבודה במקומות שונים בעולם? - בהגירה והחותם שהיא מותירה.

יש מקום רב בסרט לנשים ולזכויות נשים במיוחד במדינות בהם המושג הזה לא קיים או לא מקויים... רציתי גם לספר על חקלאות, מוסיף ברטראן, לספר על אנשים שמעבדים את הקרקע יומיום בידיהם. זו תפיסה שונה מזו האירופאית של חקלאות שכן אנשים אלו אם יחלו לא יוכלו יותר לכלכל את משפחותיהם. והוא ממשיךואומר שהסרט לאורכו שולח אותנו למחוזות אחרים שזרים לנו ואז, מחזיר אותך לעצמך, למוכר. כמו למשל בעיסוקו באושר ובאהבה...

בחיים אנו פוגשים לפעמים אנשים שמילותיהן מחתימות את חיינו ומלוות אותנו לנצח. בסרט ניסינו לרכז אנשים ואמירות כאלו, אנשים שלא בהכרח יודעים קרוא וכתוב אבל מתוך תבונתם ונסיון חייהם מדברים בחדות ובהירות. אנו צומחים דרך אחרים, הם שמצמיחים אותנו, אומר ברטראן. הסרט הזה הוא מראה, כל האנשים שמדברים זה בעצם הקול שלך. כל הדמויות וכל הקולות נוכחים בתוכנו. העירבוב הזה יוצר את האנושות.

בסוף הראיון הוא מנסה לנסח את מה שהוא מגדיר "פרוייקט חיי"- הסרט הוא קריאה למהפכה. לא מהפכה מדעית וגם לא מהפכה כלכלית אלא מהפכה רוחנית - לא במובן הדתי - אלא במובן האתי ששואל מה אני יכול/ה לעשות? מה המשימה של חיי? עלינו להקשיב יותר אחד לשני, לתת מקום לטוב, להסתכל על האנושות בעיניים פקוחות יותר.