השופט נסים ישעיה, שופט מחוזי בדימוס, בדיון על תביעתה של אשה צעירה להכיר בה כנפגעת פעולות איבה אחרי שנאנסה בידי ארבעה פלסטינים כשהייתה בת 13: "יש בנות שנהנות מאונס".

אני מאחלת לך, כבוד השופט בדימוס, שיום אחד תחליט ללכת הביתה בקיצור דרך ותעבור בחורשה, ותפגוש בה פתאום מישהו שמוכר לך, אפילו קרוב משפחה רחוק, והוא יחייך אלייך ויחבק אותך ואחר כך פתאום...

בתפיסה של ג'ודוקא חובב, יצמיד אותך לאדמה כשהראש שלך בתוך הבוץ מהגשם של אתמול, ויצמיד לך אולר לצוואר, וישכב עליך עם משקלו העודף משלך ותרגיש את אבר מינו מתקשה ומתחכך בעכוזך, והוא ימשוך לך את המכנסיים למטה וגם את התחתונים ואתה לא תוכל להתחנן על נפשך או לצעוק כי להב פלדה צמוד לך לעורק והפה שלך מלא בוץ, ואז תרגיש את אבר המין הזה מפלח את כל ישותך בכאב שלא ידעת כי יש כמוהו בעולם, ובוטש בך עוד ועוד עד שנשמעת נהמה של סיפוק, ואז המישהו יקום מעליך וישאיר אותך שם בלי מלים, ולאט לאט, אלוהים יודע איך, תאסוף כוח ותגיע הביתה, מדמם וברגליים כושלות, ותודה לאלוהים שאף אחד לא נמצא בבית ואפשר קודם להתקלח, ואחר כך נראה מה יהיה בשארית החיים. 

זה בדיוק מה שעשו לי כשהייתי בת 14, כבוד השופט בדימוס, ואני לא מאחלת לאף אחד שיקרה לו כך. חוץ מאשר לאנשים שחושבים שיש בנות שנהנות מאונס.