אין לי שעות קבועות,
לרוב אני לא עומדת בפקקים,
אין לי בוס או בוסית שיושבים לי על העורף,
אני יכולה להסחף יום שלם במסע בעולם האינטרנטי בעקבות מילה או מאמר שפגשתי,
יש ימים שבסופם לא ברור לי מה עשיתי היום,
לרוב אני זמינה לקפה, ארוחת בוקר, נסיעה למשתלה או שיחת טלפון,
והבית שלי הוא המבצר שלי במלוא מובן המילה...
לרוב אני לא עומדת בפקקים,
אין לי בוס או בוסית שיושבים לי על העורף,
אני יכולה להסחף יום שלם במסע בעולם האינטרנטי בעקבות מילה או מאמר שפגשתי,
יש ימים שבסופם לא ברור לי מה עשיתי היום,
לרוב אני זמינה לקפה, ארוחת בוקר, נסיעה למשתלה או שיחת טלפון,
והבית שלי הוא המבצר שלי במלוא מובן המילה...
לפעמים, ולא בנדירות, אני מגלה בערבו של יום שלא יצאתי מפתח ביתי.
יש שיאמרו שזה סיוט ואחרות תאמרנה שזהו החלום בהתגשמותו
יש שיבוזו לי ויש שימותו מקנאה. כולכם צודקים כמובן, יש בפוזיציה הזו מזה ומזה, והמינון משתנה.
אבל יש פה עוד דברים שלא תמיד רואים במבט מבחוץ -
יש בבחירה הזו בדידות גדולה, גדולה מאוד!
זו לא אמירה שמטרתה לעורר פרובוקציה או תגובה צינית וגם לא הזמנה לרחמים, זו קביעת עובדה ומחשבה שמלווה אותי מדי פעם. נשים וגברים ש"עובדים מהבית" פוגשים ביומיום בעיקר דמויות וירטואליות. אני למשל מדברת עם עצמי בקול רם, וגם עם הכלבה או הצמחים בגינה. אני מנהלת משא-ומתן קשוח עם עצמי על ניצול הזמן, על משימות שלא מתבצעות, על סדרי עדיפויות שמשתבשים.
כשעבדתי כשכירה וגם בימי כעצמאית בעלת עסק, הגבולות של מה נחוץ ומה ההיררכיה שבה הדברים אמורים לקרות הייתה ברורה יותר. היום אני הוגה ומפתחת תכניות לימוד או העשרה - גם ההגדרות מתקשות יותר בהעדר גבולות - ובמידה רבה, ממציאה את עצמי מחדש בכל רגע נתון. זה מתנה גדולה ואושר עצום ועם זאת, הקושי מתקיים והבדידות האנושית, החברתית, מחלחלת מדי פעם.
אני בטוחה שסופרות, משוררים, אמניות ויוצרים וגם אנשי הייטק שיצאו חלקית מהמטריקס ו"עובדים מהבית", ידעו ב ד י ו ק על מה אני מדברת, ואילו אלו שלא חוו זאת... עכשיו גם אתם יודעים!
08/2018
יש שיאמרו שזה סיוט ואחרות תאמרנה שזהו החלום בהתגשמותו
יש שיבוזו לי ויש שימותו מקנאה. כולכם צודקים כמובן, יש בפוזיציה הזו מזה ומזה, והמינון משתנה.
אבל יש פה עוד דברים שלא תמיד רואים במבט מבחוץ -
יש בבחירה הזו בדידות גדולה, גדולה מאוד!
זו לא אמירה שמטרתה לעורר פרובוקציה או תגובה צינית וגם לא הזמנה לרחמים, זו קביעת עובדה ומחשבה שמלווה אותי מדי פעם. נשים וגברים ש"עובדים מהבית" פוגשים ביומיום בעיקר דמויות וירטואליות. אני למשל מדברת עם עצמי בקול רם, וגם עם הכלבה או הצמחים בגינה. אני מנהלת משא-ומתן קשוח עם עצמי על ניצול הזמן, על משימות שלא מתבצעות, על סדרי עדיפויות שמשתבשים.
כשעבדתי כשכירה וגם בימי כעצמאית בעלת עסק, הגבולות של מה נחוץ ומה ההיררכיה שבה הדברים אמורים לקרות הייתה ברורה יותר. היום אני הוגה ומפתחת תכניות לימוד או העשרה - גם ההגדרות מתקשות יותר בהעדר גבולות - ובמידה רבה, ממציאה את עצמי מחדש בכל רגע נתון. זה מתנה גדולה ואושר עצום ועם זאת, הקושי מתקיים והבדידות האנושית, החברתית, מחלחלת מדי פעם.
אני בטוחה שסופרות, משוררים, אמניות ויוצרים וגם אנשי הייטק שיצאו חלקית מהמטריקס ו"עובדים מהבית", ידעו ב ד י ו ק על מה אני מדברת, ואילו אלו שלא חוו זאת... עכשיו גם אתם יודעים!
08/2018