רונית אלעזרי, ידיים ירוקות
לכל מי שירדו בחנוכה לאזור הערבה ולמי שלא, רציתי להציג את רונית אלעזרי, אגרונומית בהשכלתה, חקלאית בעברה, בעלת משפחה מבאר צופר שבערבה, שהקימה ומנהלת מזה 15 שנה את גן ירק, חממה אורגנית בה היא מחנכת ומעבירה את אהבת החקלאות לדור ה-Y המקומי במסגרת חוגים וכן רוקחת, מכל הטוב שהיא מגדלת עם ילדי החוגים, ארוחות בוקר בריאות וטעימווות לתושבי הערבה ואורחים מזדמנים כמונו.
והכל... בחיוך עדין ואדיבות אין קץ!
והכל... בחיוך עדין ואדיבות אין קץ!
לפני שנה, בשובי מפסטיבל סרטים בערבה, כתבתי גם על גן הירק של רונית ומוטי. היה ברור לי אז שאחזור לבקר, ואכן... התלהבותי לא פחתה. בביקורי השנה למדתי שהמקום הקסום הוא בעצם הארמון הירוק של רונית. מוטי הוא העזר כנגדה בסופי שבוע וכשמגיעות קבוצות מבקרים. מוטי, חקלאי במשרה מלאה, הוא אשר על המילים וההדרכות למבקרים אך רונית על המעשים.
רונית היא זו שקמה יומיום לגן הירק שנזרע מחדש בכל סתיו וקמל בקיץ. ידיה הירוקות הן אלו שהופכות אותו בכל פעם מחדש למקום מוריק, מלבלב, פורח, וייצרני. היא זו שקושרת שיחים סוררים ומראה להם את הדרך לטפס ולעלות. היא שגוזמת, עודרת, מנקה, מלקטת, ממיינת זרעים ומכינת חומרי לימוד חווייתי לחניכיה הצעירים...
נדמה לי רק מי שעבדו אי פעם בגינה, בחממה או שדה [להבדיל] יוכלו להבין ולהעריך את מושלמות המקום.
הידיים של רונית מספרות את כל הסיפור.
ידיים עדינות ודקות שנושאות עליהן בגבורה וכבוד חתכים מחוטי הקשירה, שריטות ופיגמנטים בחסות הירקות השונים.
ידיה נושאות חיספוס קל של חילופי עונות, של מי שעובדת בחום ולחות וגם כשהכל רטוב וקר. ידיים ירוקות.
לקחת את ידי בידך ואמרת לי:
בואי נרד אל הגן.
לקחת את ידי בידך ואמרת לי:
דברים שרואים משם - לא רואים מכאן
ניגנת לי שיר על הגיטרה וקולך רעד
רוח בי קמה, רוח שרה, והזמן כאילו עמד
ואני עוד זוכרת כל טעם וריח
את חלקת השדה לאור הירח
קול התן מן הואדי וכובד הפרי בבוסתן,
דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
הייתי לבדי ודרכי אבדה לי
ובאת, באת לי בזמן.
הייתי לבדי ודרכי אבדה לי
דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
נתת לי יד, הראית לי דרך להרבה דברים
הבאת חיוך יפה כמו פרח וכח להאמין.
ואני עוד זוכרת את השיר ששרת
את החלק הטוב מכל מה שאמרת.
היי, מלאך ושטן, התשוב לעצור את הזמן
דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
[יענקל'ה רוטבליט&מתי כספי]
צולם ב- 03/12/2016
יתרת התמונות בגלריה
רונית היא זו שקמה יומיום לגן הירק שנזרע מחדש בכל סתיו וקמל בקיץ. ידיה הירוקות הן אלו שהופכות אותו בכל פעם מחדש למקום מוריק, מלבלב, פורח, וייצרני. היא זו שקושרת שיחים סוררים ומראה להם את הדרך לטפס ולעלות. היא שגוזמת, עודרת, מנקה, מלקטת, ממיינת זרעים ומכינת חומרי לימוד חווייתי לחניכיה הצעירים...
נדמה לי רק מי שעבדו אי פעם בגינה, בחממה או שדה [להבדיל] יוכלו להבין ולהעריך את מושלמות המקום.
הידיים של רונית מספרות את כל הסיפור.
ידיים עדינות ודקות שנושאות עליהן בגבורה וכבוד חתכים מחוטי הקשירה, שריטות ופיגמנטים בחסות הירקות השונים.
ידיה נושאות חיספוס קל של חילופי עונות, של מי שעובדת בחום ולחות וגם כשהכל רטוב וקר. ידיים ירוקות.
לקחת את ידי בידך ואמרת לי:
בואי נרד אל הגן.
לקחת את ידי בידך ואמרת לי:
דברים שרואים משם - לא רואים מכאן
ניגנת לי שיר על הגיטרה וקולך רעד
רוח בי קמה, רוח שרה, והזמן כאילו עמד
ואני עוד זוכרת כל טעם וריח
את חלקת השדה לאור הירח
קול התן מן הואדי וכובד הפרי בבוסתן,
דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
הייתי לבדי ודרכי אבדה לי
ובאת, באת לי בזמן.
הייתי לבדי ודרכי אבדה לי
דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
נתת לי יד, הראית לי דרך להרבה דברים
הבאת חיוך יפה כמו פרח וכח להאמין.
ואני עוד זוכרת את השיר ששרת
את החלק הטוב מכל מה שאמרת.
היי, מלאך ושטן, התשוב לעצור את הזמן
דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
[יענקל'ה רוטבליט&מתי כספי]
צולם ב- 03/12/2016
יתרת התמונות בגלריה