אעולל כגפן*
את אהבתי לגילגול - או יש לומר אולי קיפול - עלי גפן, אני חבה ל
נעמי ליס-מיברג וסיפרה
הבישול הצמחוני, הוצאת מודן, 1988. לצערי אינני זוכרת איך ומתי הגיע הספר למדף ספרי הבישול שלי אבל הוא שם כבר הרבה הרבה שנים והכתמים על דפיו מעידים שלא נח שם "על זרי הדפנה". הספר הזה מלבד היותו מאגר קסום למתכונים צמחוניים יופיו טמון באקוורלים, ציורים עדינים ואבסטרקט של כתמי צבע מים על נייר, שציירה נעמי עצמה, שילוב בין אלו ובין המנות שיצרה נורית ברניצקי ובצילומיו של נלי שפר.
הכנה עצמית של עלי גפן יש בה סוג של טקסיות: מדיטציה מחד ומפגש חברתי מאידך. משהו ששולח אותי למקורות הים-תיכוניים, הערביים, שחילחלו אלי משכני בעמק. כל מה שיש במתכון הזה הוא "הכי ישראלי" שיש: עלים של גפן, צימוקים מענבים, צנוברים מעצי האורן, שמן מזית מקומי ואורז שהפך מכבר לחומר יסוד במטבח הערבי. לקראת יום העצמאות תשע"ג מוגשים מתכוני עלי גפן ממולאים, כחומר למחשבה.