יש את אלו שיש להם לוח זמנים לכל "הדלקה"... אלו שכל ערב מסודרים עם חבורה אחרת, משפחה, חברים, קולגות. יש את אלו שיודעות להכין סופגניות, יש את הבלוף-גניות מהיוגורט ויש את הלביבות... הלביבות הן קטגוריה אחרת. אמנם גם הסופגניה וגם הלביבה שתיהן חייבות לשמן הרותח את הטאץ האחרון אבל הלביבה, לדעתי, לוקחת בגדול. 

בהשראת חברתי זוהר יולס שמעלה כל ערב לעמוד הפייסבוק שלה חנוכיה שונה, רגע לפני ההדלקה, החלטתי השנה לעמוד במשימה שבדרך כלל אינני משלימה: להדליק בכל יום חנוכיה אחרת עם אנשים אחרים. יומני איננו מלא, הכל פתוח! מאידך, כולם מאתגרים ומאותגרים בימינו אז הנה אני...מאתגרת את עצמי...חנוכה תשע"ה.
חנוכיה אחת ביום, וטקסט שהולך איתה...

גם השנה "דגמנו" יעל ואני יומיים בפסטיבל הקולנוע הדרומי "סרטים בערבה".

חייבת להודות כי משנה לשנה האתגר נעשה קשוח יותר:

לא, אינני שם... לצערי. כשתצפו באטרקציה החדשה בתפוח הגדול תרצו גם אתן לתפוס מטוס ולראות זאת בעינכן...

נעמי יהל,
שנה חדשה
עבודות חדשות
חמישי שישי 19-20/9/2019 09:00-17:00
בסטודיו של נעמי בתל אביב, רחוב בן עטר 18
כתמיד, ניתן להזמין טלפונית מעדית 050-2008212 או מנעמי 052-5361743. אני אהיה שם עם נעמי.
צילומי אילוסטרציה מצורפים -

הקופירייטרית המוכשרת וחברת הפייסבוק שלי, גליה אלוני דגן, פרסמה הודעה שריגשה אותי עד מאוד -
"26.09.2018. עכשיו כבר מותר לגלות, ואני מתפוצצת מרוב גאווה: זה אח שלי, יואב אלוני-גלבוע, שהתמנה אתמול, בטקס רב רושם, לנשיא ארגון מומחי רפואת הכבשים בבריטניה (Sheep Vet Society). יואב הוא הנשיא ה-53 בתולדות הממלכה המאוחדת, והראשון(!) שאיננו בריטי מלידה. זה הילד שחלם להיות ד״ר דוליטל וג׳יימס הריוט, והפך לווטרינר מלא-חמלה שאומר לכל בעל חיים ״sorry, love" לפני כל בדיקה... אני כל כך נרגשת, מצומררת ומהההההההאושרת!" 
ומה לי ולוטרינר הזה תשאלו? ובכן...מעשה שהיה כך היה:

לגלות מקום חדש, עוד לפני שתושבי המקום מגלים אותו והתורים מתארכים... מה יותר כיף מזה?
אנשי קנטינה - משפחות רייס ושחם מעין יהב-הבעלים של חנות מצרכי מזון והסובב אותם, לא המציאו את המנה הזו אבל הם בלי ספק הביאו אותה לרמת מושלמות! טעמנו ולקחנו תוספות מכל הורסיות [בקר, עוף, כבש וצימחוני], השוונו ת'טעמים והתלבטנו... וההחלטה לגבי הזוכה או הזוכה היא... הוא...

"לא פחדת?" היא השאלה שאני שומעת הכי הרבה כשאני מזכירה את ה"קפיצה" שלי לאיסטנבול. כנראה שאנשים יודעים משהו שאני לא יודעת... לא רק שלא פחדתי, תחושת הבטחון האישי שליוותה את הביקור הקצר - ארבעה ימים, שלושה לילות-  הייתה גדולה מזו שידעתי [בשנים האחרונות] בשני ביקורי האחרונים בפריז בפרט ובערים אחרות בעולם בכלל. אני חייבת להתוודות שהרעיון לא היה שלי ולא האמנתי שאגיע שוב לתורכיה אחרי שנים רבות שלא הייתי בה, אבל זרמתי. ללא היסוס אך גם ללא ציפיות. ומרגע שהגעתי, התאהבתי אנושות!

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִטְבַּל יֵשׁוּעַ וַיְמַהֵר וַיַּעַל מִן  ־הַמָּיִם וְהִנֵּה הַשָׁמַיִם נִפְתְּחוּ־ לוֹ וַיַּרְא אֶת ־רוּחַ אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְּיוֹנָה וְנָחָה עָלָיו׃      וְהִנֵּה קוֹל מִן־ הַשָׁמַיִם אוֹמֵר זֶה בְּנִי יְדִידִי אֲשֶׁר־ רָצִיתִי בּוֹ." [מתי ג' 13-17]

וככה, נוצרים אורתודוכסים מכל קצוות העולם, מקבלים את הכתוב כלשונו ומגיעים לארץ הקודש סביב ה-18 בינואר כדי להשתתף באירוע החגיגי בקאסר אל יהוד, הוא המקום בו על פי המאמינים הוטבל ישו על ידי יוחנן המטביל...

הקיץ הזה שלי היה מלא מסעות בעולם.
הרחק מהבית, מהארץ, מתחדדת הראייה וההשוואות המתבקשות מעלות לתודעה סוגיות שביומיום איננו מתפנים אליהן.  מבחינתי מקום איננו רק נופים, מבנים והסטוריה אלא הוא בעיקר אנשים. כל התקלות או הבנה מחדדת את שאלת דפוסי התנהגות ומנהגי חיים ונימוסים, וכל אינטראקציה חיובית, קצרה או ארוכה, ממלאה את ליבי אושר עד גדותיו ונשארת כחותם שמתביע בי את המקום כזיכרון מתוק. טעם המקום הוא זכרון האנשים שפגשתי.