הפסדנו! בהפרש של כמה מאות קולות מתוך כ-20,000 מצביעים, הפסדנו את הבחירות. ראש המועצה אייל בצר ימשיך לכהונה נוספת, השלישית במספר, ולימור רגב... תמשיך בדרכה, לא ידוע עדיין לאן.
הבוקר הזה מזמן לי כמה שאלות פילוסופיות על מהות הניצחון וההפסד. ריכזתי אותן לשלוש הערות קצרות -
הבוקר הזה מזמן לי כמה שאלות פילוסופיות על מהות הניצחון וההפסד. ריכזתי אותן לשלוש הערות קצרות -
הערה ראשונה, תעוזה
מי שהעיז אמש להצביע ל- Under-Doog קם הבוקר עם תאי עור חדשים, עם כדוריות דם חדשות, עם תחושה של התחדשות פנימית למרות ההפסד בקלפיות. משהו, בלא לעשות את הצפוי והמוכר, גורם לזה. העניין הרי בולט בחיותם של הילדות והילדים השובבים, החוצפניים, שוברי המוסכמות. הם הרבה יותר מאושרים ובעיקר יותר מלאי חיות.
עם מה קם אדם שהצביע לאייל בצר אמש?
הוא קם עם שביעות רצון, אולי תחושת ניצחון. הוא קם עם הידיעה שכלום בחיו לא זז או השתנה וכלום גם לא יזוז. האיש השומר הוא מנהיג משמר ושמרן. מי שמאמינים שאייל יתחקר, יבין, ילמד וישנה משהו בהתנהלותו הם נאיבים. האיש הוא תבנית נוף משרתו וכיסאו. מה שהיה הוא שיהיה, ואשמח להתבדות.
לעומתם, אנחנו, ששמנו אתמול את הפתק הצהוב בקלפי ללימור רגב, קמנו עם עצב בלב, עם תחושת החמצה, אולי גם הכאה על חטא ותהייה "האם עשינו מספיק?" ... אבל את העצב הזה עוטפת ברכות גם שימחה וגאווה גדולה על שלקחנו חלק באירוע שפרץ את גבולותינו הפרטיים, שחיבר אותנו לאנשים זרים בלי הגנות, חומות או מבוכות, שדחף אותנו ללכת אחרי אישה קטנטונת שהיינו חלק מטקס הלידה שלה כמנהיגה. מנהיגה שמשכה אותנו אחריה אחד אחת וכולנו כדבוקה, כל אחד כיכולתו וכל אחת ככשרונה. ביחדנס קראה לזה נעמי פולני ואני חושבת על ה'נס' במילה שהמציאה ועל הנס שקרה לי אישית בבחירתי להצטרף למסע של לימורגב.
הערה שניה - על היָשְׁרָה Integrity
בסרט "המועמדת" משנת 2000, העוסק במועמדת לסגנית נשיא ארה"ב המתמודדת עם צילום שלה מאורגיה בה השתתפה לכאורה בימי הסטודנטיאליות העליזים שלה, בסצנה הכמעת אחרונה של הסרט כשהנשיא וסגניתו המיועדת יושבים על הדשא מחוץ לעין הזרקורים, הנשיא מבין סופסוף שהכל שמועות מפוברקות ויש לו גם מכתב מאנשים שמוכנים לצאת ולהעיד על "חפותה" של המועמדת. היא מביטה בו, תמהה שאיננו מבין עדיין, מסרבת בנימוס למהלך ואומרת [דקה 4:26]: "עקרונות הם משמעותיים, רק כשאתה דבק בהם ברגעי האי-נוחות"
לאורך כל מסע הבחירות של לימור רגב נשמרו העקרונות הבסיסיים שהותוו בתחילתו ונשמרה היושרה הפנימית שלימור הכתיבה לקמפיין נקי, לא מתלהם, לא מכפיש ולא לעומתי. יש מצב שהאמת הזאת היא החוליה החלשה ש"גנבה" את עשרת האחוזים שהיו הופכים הפסד בקלפיות לניצחון. אך יש משהו בהעמדה של יושרה כערך מוביל לקמפיין פוליטי שהופך את לימור, ואותנו תומכיה, לאנשים טובים לעצמינו ולחברה, אנשים ערכיים. בעולם ציני ומיליטנטי כשלנו, שם אני בוחרת להיות.
הערה שלישית, על המודליג, הדוגמא האישית
הבת שלי בת ה-16 כמעת, אמרה לי כבר בתחילת עונת הבחירות שהיא בעד אייל בצר. "הוא מן דוד נחמד כזה" היא אמרה והביטה בי במבט קנטרני ומורד. "חשוב שתמצאי עוד כמה סיבות לתמוך בו" אמרתי והמשכתי להזין אותה ולשתפה בכל מהלך ורגע מרגשים, מאתגרים ומעניינים מהקמפיין של לימורגב. היא חייבת למרוד, חשבתי לעצמי, היא מוכרכה למצוא את הקול שלה, רק שלה.
בנות צריכות לראות יותר נשים בולטות בהנהגה ובתפקידים ציבוריים
נערות ונשים צעירות חייבות לדעת שאט אט אנו דוחפות למעלה, כתף אל כתף עם הגברים המהממים שאיתנו,
את תיקרת הזכוכית הכבדה עליה עומדים ורוקעים ברגליים גברים חרדים, שובניסטים ומיזוגנים מכל סוג.
נשים מבוגרות מבינות שהכוח הנשי, הקול הנשי והעוצמה של נשים הן משהו להתאחד סביבו.
גם אליס מילר לא הפכה טייסת אך בזכותה האופציה להיות טייסות, מפקדות, נהגות האמרים ולוחמות נפתחה ומתרחבת לכל מי שרוצה בכך. הדוגמא האישית שנתנה לימור לכל הבנות, נערות, נשים צעירות ונשים בוגרות היתה אדירה. אישה אחת שהיה לה עץ של כוכבים והיא העניקה אותם, הפיצה אותם בשמי העמק שיזרחו ויאירו עלינו.
על הזכות להיות חלק, על הדוגמא והמסע והיושרה אני אומרת תודה גדולה!
31/10/2018
מי שהעיז אמש להצביע ל- Under-Doog קם הבוקר עם תאי עור חדשים, עם כדוריות דם חדשות, עם תחושה של התחדשות פנימית למרות ההפסד בקלפיות. משהו, בלא לעשות את הצפוי והמוכר, גורם לזה. העניין הרי בולט בחיותם של הילדות והילדים השובבים, החוצפניים, שוברי המוסכמות. הם הרבה יותר מאושרים ובעיקר יותר מלאי חיות.
עם מה קם אדם שהצביע לאייל בצר אמש?
הוא קם עם שביעות רצון, אולי תחושת ניצחון. הוא קם עם הידיעה שכלום בחיו לא זז או השתנה וכלום גם לא יזוז. האיש השומר הוא מנהיג משמר ושמרן. מי שמאמינים שאייל יתחקר, יבין, ילמד וישנה משהו בהתנהלותו הם נאיבים. האיש הוא תבנית נוף משרתו וכיסאו. מה שהיה הוא שיהיה, ואשמח להתבדות.
לעומתם, אנחנו, ששמנו אתמול את הפתק הצהוב בקלפי ללימור רגב, קמנו עם עצב בלב, עם תחושת החמצה, אולי גם הכאה על חטא ותהייה "האם עשינו מספיק?" ... אבל את העצב הזה עוטפת ברכות גם שימחה וגאווה גדולה על שלקחנו חלק באירוע שפרץ את גבולותינו הפרטיים, שחיבר אותנו לאנשים זרים בלי הגנות, חומות או מבוכות, שדחף אותנו ללכת אחרי אישה קטנטונת שהיינו חלק מטקס הלידה שלה כמנהיגה. מנהיגה שמשכה אותנו אחריה אחד אחת וכולנו כדבוקה, כל אחד כיכולתו וכל אחת ככשרונה. ביחדנס קראה לזה נעמי פולני ואני חושבת על ה'נס' במילה שהמציאה ועל הנס שקרה לי אישית בבחירתי להצטרף למסע של לימורגב.
הערה שניה - על היָשְׁרָה Integrity
בסרט "המועמדת" משנת 2000, העוסק במועמדת לסגנית נשיא ארה"ב המתמודדת עם צילום שלה מאורגיה בה השתתפה לכאורה בימי הסטודנטיאליות העליזים שלה, בסצנה הכמעת אחרונה של הסרט כשהנשיא וסגניתו המיועדת יושבים על הדשא מחוץ לעין הזרקורים, הנשיא מבין סופסוף שהכל שמועות מפוברקות ויש לו גם מכתב מאנשים שמוכנים לצאת ולהעיד על "חפותה" של המועמדת. היא מביטה בו, תמהה שאיננו מבין עדיין, מסרבת בנימוס למהלך ואומרת [דקה 4:26]: "עקרונות הם משמעותיים, רק כשאתה דבק בהם ברגעי האי-נוחות"
לאורך כל מסע הבחירות של לימור רגב נשמרו העקרונות הבסיסיים שהותוו בתחילתו ונשמרה היושרה הפנימית שלימור הכתיבה לקמפיין נקי, לא מתלהם, לא מכפיש ולא לעומתי. יש מצב שהאמת הזאת היא החוליה החלשה ש"גנבה" את עשרת האחוזים שהיו הופכים הפסד בקלפיות לניצחון. אך יש משהו בהעמדה של יושרה כערך מוביל לקמפיין פוליטי שהופך את לימור, ואותנו תומכיה, לאנשים טובים לעצמינו ולחברה, אנשים ערכיים. בעולם ציני ומיליטנטי כשלנו, שם אני בוחרת להיות.
הערה שלישית, על המודליג, הדוגמא האישית
הבת שלי בת ה-16 כמעת, אמרה לי כבר בתחילת עונת הבחירות שהיא בעד אייל בצר. "הוא מן דוד נחמד כזה" היא אמרה והביטה בי במבט קנטרני ומורד. "חשוב שתמצאי עוד כמה סיבות לתמוך בו" אמרתי והמשכתי להזין אותה ולשתפה בכל מהלך ורגע מרגשים, מאתגרים ומעניינים מהקמפיין של לימורגב. היא חייבת למרוד, חשבתי לעצמי, היא מוכרכה למצוא את הקול שלה, רק שלה.
בנות צריכות לראות יותר נשים בולטות בהנהגה ובתפקידים ציבוריים
נערות ונשים צעירות חייבות לדעת שאט אט אנו דוחפות למעלה, כתף אל כתף עם הגברים המהממים שאיתנו,
את תיקרת הזכוכית הכבדה עליה עומדים ורוקעים ברגליים גברים חרדים, שובניסטים ומיזוגנים מכל סוג.
נשים מבוגרות מבינות שהכוח הנשי, הקול הנשי והעוצמה של נשים הן משהו להתאחד סביבו.
גם אליס מילר לא הפכה טייסת אך בזכותה האופציה להיות טייסות, מפקדות, נהגות האמרים ולוחמות נפתחה ומתרחבת לכל מי שרוצה בכך. הדוגמא האישית שנתנה לימור לכל הבנות, נערות, נשים צעירות ונשים בוגרות היתה אדירה. אישה אחת שהיה לה עץ של כוכבים והיא העניקה אותם, הפיצה אותם בשמי העמק שיזרחו ויאירו עלינו.
על הזכות להיות חלק, על הדוגמא והמסע והיושרה אני אומרת תודה גדולה!
31/10/2018