כשנה לפני שהגיע בתי לשנת בת המצווה שלה כבר הבנתי שלא יהיה מנוס מהעיסקה כולה...מסיבה לכיתה, בוק, סרט ואירוע נוצץ למשפחה וחברים. ניסינו להתנגד, חלקית, להתווכח ולהתמקח. ניסינו לשלב את הפן היהודי, עלייה לתורה או לפחות דרשה... אך יצאנו מהדיונים שידינו על התחתונה.  זו שהגיע אלינו לפני 12 חורפים ידעה כבר בחודשי חייה הראשונים מי היא ומה היא ומה מתאים לה!

"אמא... אני לא מבין?!" הוא אמר בטון כאילו נעלב.
"את החתונה של גל ואבנר את הפקת אז מה עם החתונה שלנו???"
"אתם רוצים אותי "אם החתן" בתור מפיקה?" שאלתי מופתעת והוא ענה בלי להסס לרגע-
"בטח! אלא מי?"

השבוע חיתנתי זוג.
בפעם הראשונה בחיי זכיתי [!!!] לנסח ולערוך טקס נישואין
בין שניים שהחליטו לקשור גורלם זו בזה בטקס חילוני, רוחני, אישי מאוד. 

אז אני לא מצליחה להגיד בקול רם ש- "אני מעצבת", אבל מסתבר במבט לאחור, שאין חתונה משפחתית במשפחה הרחבה שלנו שלא היה לי יד או שתיים בעיצוב שלה. ליקטתי תיעודים - 

הרבה זמן חיכינו שגל ואבנר יאותו למסד את יחסיהם, אשר מנו כבר שנים מספר ושני כלבים ולפחות 4 בתים שסודרו, אויישו ונעזבו לטובת התחנה הבאה. במהלך הזמן הזה, בנוסף לתואר באוניברסיטה, השתלבה גל [שהייתה בנעוריה יד ימיני במפגשי "פריחה"] בתחומי ההפקה ועלתה מדרגות רבות על מורתה. בהפקת החתונה היא התגלתה כמקצוענית אמיתית וגם עקשנית לא קטנה. אבנר הכניס לחייה של גל אדמה ורוח: יציבות, שקט ורוגע. לקח לנו [הסובבים] זמן להכנס לקצב שלו, להתאהב בו וללמוד "להתאבנר" בכל הזדמנות ומפגש. 

לקראת החתונה החיבור והזרימה בין בני הזוג באו לידי ביטוי בחלוקת התפקידים להתארגנות הספונטנית [התראה של חודש וחצי בערך...] ואנחנו, המשפחה הגרעינית והמשפחה המורחבת, יחד עם מעט "שכירי חרב" וחבריהם המקסימים של גל ואבנר, יצאנו לעשות קסמים!

ברית בין בחורה לבחור המאמינים שנועדו לחיות יחדיו, לבנות בית משותף ולהביא ילדים יחד, זו עם זה, בארץ הזו. חתונה בקיבוץ, ליל חודש אב שזיכה את האורחים במעט משבי סתיו מזדמנים. נגזרת מופלאה ומאתגרת של אנשי הארץ הזו - קיבוצניקים בני העמק, אנשי הדרום הרחוק ונוער שיש אמונת אל בליבו.