אתמול ראיתי במו עיני איך שינוי נראה ומהו שינוי אמיתי.
מחלקת הגיוס של עמותת מרכז מעשה הזמינו אותי להעביר להם את סדנת "אופים צוות" של לוקיז, סדנאות התפתחות בעזרת אפייה.
מחלקת הגיוס של עמותת מרכז מעשה הזמינו אותי להעביר להם את סדנת "אופים צוות" של לוקיז, סדנאות התפתחות בעזרת אפייה.
את המחלקה הזו ניהלתי בעצמי לפני כמה שנים לכמה דקות 
בעודי מתארגנת לסדנה ומכינה את המטבח לעבודה הם עוד היו בישיבה בסלון של הדירה היפה בה התארחנו (תכף אספר גם עליה מבטיחה!) ואני שמעתי את אותם הקולות (את אותן התלונות) המוכרים כל כך... צחקתי עם עצמי ומלמלתי "ששום דבר לא השתנה..." אבל אז התחלנו את החלק האמנותי של היום.
הכרתי את הצוות המדהים הזה. דיברנו קצת, וכשהם הלכו לבשל אני תפסתי את המקום המתבונן.
הזמן כאילו היה לטובתם, כל אחד בשלו, בשקט, בכיף, קצת דיבורים, בלי בלאגן.... מוזר. היה נעים, מאוד. אכלנו את האוכל הטעים שבישלו ושוב קצת דיברנו... ניסיתי להבין מהם איך קורה שלמרות האתגרים והלחצים הם מצליחים להיות בכאלו יחסים נעימים?
הם שלוקחים כמובן מאליו את היחסים הללו הסתכלו עלי בתחילה כלא מבינים.
חשבנו על זה רגע, ואז הם ראו- ראו את המסגרת, את הסטינג שבו הכל מתנהל, את המקום שבנו Ayelet Rom ו Nofar Sulimany במקצועיות ובהובלה כל כך מדוייקת. את המרחב שיצרו עבורם שאפשר להם לעבוד בשקט עם האתגרים ובלי האגו, בלקיחת אחריות אישית בשיתוף פעולה נעים. נבנה שם משהו טוב. יציב. חזק. משהו שאפשר לכל אחד מהם להתנהל בתוך המשימה המאתגרת.
כל הדבר הזה קרה כשהתארחנו באחת הדירות היפות שהעיר חיפה ידעה... שמריהו לוין 7 והאווירה, המרחב (התקרה הגבוהה, הקשתות המרהיבות), העיצוב היצירתי והמדויק של Idit Segev . כל זה יצר עבורנו את אותו המרחב שהיינו צריכים כדי לבשל ביחד בישולים טעימים, כדי להרגיש נראים וחיים... ובשבילם, כדי להמשיך הלאה במקצועיות ולמטרה כל כך כל כך חשובה...אז כן.... שום דבר לא השתנה והשתנה כל כך הרבה.
התפתחות היא לא שינוי המציאות, התפתחות היא שינוי הדרך שבה אנחנו בוחרים לחיות את המציאות. ואפשר לחיות נעים! מאוד נעים.
04/2021
* עוד תמונות בגלריה
בעודי מתארגנת לסדנה ומכינה את המטבח לעבודה הם עוד היו בישיבה בסלון של הדירה היפה בה התארחנו (תכף אספר גם עליה מבטיחה!) ואני שמעתי את אותם הקולות (את אותן התלונות) המוכרים כל כך... צחקתי עם עצמי ומלמלתי "ששום דבר לא השתנה..." אבל אז התחלנו את החלק האמנותי של היום.הכרתי את הצוות המדהים הזה. דיברנו קצת, וכשהם הלכו לבשל אני תפסתי את המקום המתבונן.
הזמן כאילו היה לטובתם, כל אחד בשלו, בשקט, בכיף, קצת דיבורים, בלי בלאגן.... מוזר. היה נעים, מאוד. אכלנו את האוכל הטעים שבישלו ושוב קצת דיברנו... ניסיתי להבין מהם איך קורה שלמרות האתגרים והלחצים הם מצליחים להיות בכאלו יחסים נעימים?
הם שלוקחים כמובן מאליו את היחסים הללו הסתכלו עלי בתחילה כלא מבינים.
חשבנו על זה רגע, ואז הם ראו- ראו את המסגרת, את הסטינג שבו הכל מתנהל, את המקום שבנו Ayelet Rom ו Nofar Sulimany במקצועיות ובהובלה כל כך מדוייקת. את המרחב שיצרו עבורם שאפשר להם לעבוד בשקט עם האתגרים ובלי האגו, בלקיחת אחריות אישית בשיתוף פעולה נעים. נבנה שם משהו טוב. יציב. חזק. משהו שאפשר לכל אחד מהם להתנהל בתוך המשימה המאתגרת.
כל הדבר הזה קרה כשהתארחנו באחת הדירות היפות שהעיר חיפה ידעה... שמריהו לוין 7 והאווירה, המרחב (התקרה הגבוהה, הקשתות המרהיבות), העיצוב היצירתי והמדויק של Idit Segev . כל זה יצר עבורנו את אותו המרחב שהיינו צריכים כדי לבשל ביחד בישולים טעימים, כדי להרגיש נראים וחיים... ובשבילם, כדי להמשיך הלאה במקצועיות ולמטרה כל כך כל כך חשובה...אז כן.... שום דבר לא השתנה והשתנה כל כך הרבה.
התפתחות היא לא שינוי המציאות, התפתחות היא שינוי הדרך שבה אנחנו בוחרים לחיות את המציאות. ואפשר לחיות נעים! מאוד נעים.
04/2021
* עוד תמונות בגלריה