כשנפתחים עלי הכותרת
הרשומה הזאת נכתבת כדי לעודד אמהות [בעיקר] לנערות מתבגרות [ונערים גם] ברגעים שנחווים כ"רחוב ללא מוצא". כן, אפילו אני, כנאיבית נצחית, יודעת שאי אפשר להסיק ממקרה אחד, אישי ופרטי אל הכלל שמסביב, אבל, וזה אבל גדול, כשעמדתי מול הרחוב ההוא הייתי שמחה לפגוש מילים אופטימיות כאלו או אחרות.
את, האם שעומדת כשאזנך צמודה לדלת חדרה הסגור, מנסה לשכנע את עצמך שהכל בפנים בסדר, אני רוצה לומר לך -