צילומי עמוד הבית, אתיופיה פברואר 2014

למעלה מ-2000 תמונות צילמתי בשבועיים ימים. המון פנים, נופים, מראות, רגעים של מקום שלרגע לא חדל מלהפתיע. הבחירה למסך הפתיחה לא הייתה קלה.


זוג נעליים אינם דבר מובן מאיליו בעוני הרב של אתיופיה. רוב הכפריים באזור גונדר מסתפקים בנעלי גומי [שכפכפים]. הנער הזה הסתפק בנעל אחת בלבד.








ה"בונה", טקס הקפה המסורתית, לא הפסק לרתק אותי בכל פעם בו נערך לכבודנו. חופן פולי קפה ירוקים נשטפים הייטב, ועל גבי מחבת או סאג' ניקלים אט אט עד השחמה מלאה. בזהירות מירבית הם מועברים אל תוך מכתש העץ ובעזרת לום ברזל נדפקים עד הפיכתם לקפה טחון טרי וריחני. על כל שלבי התהליך מופקדות הנשים, רק נשים. 









הצצה לרחוב בלליבלה, מבעד לענפי הסיגלון הפורחים בסגול כחלחל, חושפת קבוצה של נשים וגברים מבוגרים, עטויים בצעיפייהם הלבנים, ספק הולכים ספק מתדיינים ומאחור בחורה צעירה יותר, אולי מהעובדות בפילוס אבנים בתעלה הנחפרת לצד הכביש, ממהרת נימרצות.







נער ועדר עיזיו חוצים בדרך. נערים ונערות רבים עובדים ברעיית צאן ובקר, עדרים לא גדולים, בעלי חיים צנומים, פרנסה. אחד הנהגים שהסיעו אותנו סתר את דברי כשאמרתי שהכפריים נראים לי עניים והסביר שמי שיש לו אדמה ובעלי חיים איננו עני. הם לא העניים באמת, הוסיף.







נערות צעירות, ילדות, מציצות לתוך בית שקירותיו ודלתו צבועים בעיר גונדר. רוב הבתים פשוט מצופים בבוץ או בצואה של בעח"י. אין הרבה אסטתיקה וצבעוניות יפה כמו זו באתיופיה.










בלליבלה, בינות אחד עשר המנזרים החצובים מסלעים, עמדו קבוצת מתפללים/מזמרים/ פייטנים. גברים ונערים ששרו פסוקי תפילה בשפת הגז מספרי קודש. גֶז היא שפה שמית עתיקה המקורבת לאמהרית, לשונה הרשמית של אתיופיה. שלא כמו שפות שמיות אחרות, הגֶז ושפות אתיופיות אחרות נכתבות משמאל לימין. במשך מאות רבות הייתה גֶז לשון הקודש של הכנסייה האתיופית. גֶז היא כנראה לשונם המקורית של "ביתא ישראל", כינויים של יהודי אתיופיה, ובה קראו בתנ"ך. השפה, העמידה, הניגונים נשמעו כאילו אנו עומדות בתפילת יום הכיפורים בבית הכנסת.


פניה המוארות של אישה זו ופסלון תרנגולת בעבודת יד שהציעה למכירה הובילו אותנו לביתה הצנוע בוולאקה, הכפר היהודי הנטוש שבפאתי גונדר. למרות העוני הרב היו עציצים בכניסה לבית וגיגית של מים לציפרים. שאלתי את עצמי: האם גם אני הייתי שמה מים לציפורים אם הייתי צריכה לסחוב אותם על גבי מרחק רב מן הנביעה פעמיים ביום?






המדריך בלליבלה טען שיש פעמונים בכנסיות ומינזרים באתיופיה. מבחינתי זו הייתה הפעם היחידה שראיתי פעמון וגם הוא החריש. ברקע נראה אחד המנזרים והגברים המזמרים בחזיתו.












על ראש הר בגונדר ניצבת כנסיית אבן עתיקה בת למעלה מ-300 שנה. איחרנו את זמני הביקור ובכל זאת הסכים הנזיר הקשיש לפתוח את דלתותיה עבורינו. אי אפשר היה לראות דבר ברגע הראשון בו נכנסו קרני השמש השוקעת למבנה העתיק אבל בן רגע נבנתה שם תחושת קדושה. לא לשוא צויירו קדושים כשקרניים יוצאות מראשיהם.






 
כאן שם ובכל מקום, משחקי הילדות דומים או זהים. ילדות מפגינות כישורי קפיצה ב"גומי" שעשוי מקרעי חולצות ישנות. ליד הבית של מיזם "תן" בגונדר.









"מוכר העופות" מסתובב עם תרנגולות חיות תלויות ממוט על כתפו. הוא פורק את מרכולתו בפתח דלתו של הלקוח ומתנהל מו"מ על משקל ומחיר. אינני יודעת באחריות מי מהצדדים השחיטה עצמה.








הדת הנוצרית היא הדת השלטת באתיופיה. ביטוייה שונים מכל שהכרתי בעבר ועל כך ברשומה ניפרדת. חצר כנסיה בבהר-דר, נזיר מרשים בגלימה צהובה עומד שעות ופניו לכנסיה, נושא תפילה אישית.








רוב הילדים והאנשים שצילמתי במסע שמחו להצטלם. חלקם ממש ביקשו זאת כמו הילדה והילד שרעו את עדריהם בשדות. התרגשות רבה התרחשה כשהראתי למצולמים את תמונותיהם. לקח לי זמן מה להבין שחלקם חיים ללא מראה וההשתקפות שלהם בצילום איננה דבר של מה בכך.  








הטבע בצפון אתיופיה עוצר נשימה. מרחבי טרסות ושדות, הרים גבוהים ומישורים אינסופיים. ארץ ענקית ומגוונת. בעח"י שונים ובין היתר עשרות ציפרים יפיפיות, חלקן נראות כקנריות או תוכים יפיפיים, אחרות דומות לזנים שאנו מכירים ורובן מפתיעות. כך גם הציפור הכחולה מתכתית שפרשה כנף לכבודי.






לנשים וגברים כניסות נפרדות לכנסיה, כמו ביהדות. התפילה נעשית ברכינה על הרצפה, כמו באיסלם. חצר הכנסיה מהווה מקום תפילה כמו האולמות הפנימיים. לא לכל אחד ואחת מותר להכנס. זקנה מתפללת מחוץ לכנסיה בבהר-דר.







כך נראיתי כילדה, אמרה עדי בהתרגשות כשעצרנו ליד הרועה הקטנה. פנים יפיפיות, עיניים נוקבות, חיוך שנימסר במשורה. צילמתי אותה מייד. רגע אחר כך היא כבר הסירה את המטפחת ונעמדה בפוזה לצילום. עדיין יפה ושברירית אבל כבר הרבה יותר מודעת.







באותה מהירות בה התחברנו לאתיופיה האישה, ראו רשומה ניפרדת, כך התחברנו גם לילדיה המקסימים. בפתח הבית הקטן באדיס אבבה עדי ונארדוס מתגלגלות מצחוק מבדיחה פרטית. אמהרית שפה קשה.









ברחובות עיר קטנה, בדרך מאדיס אבבה לבהר-דר, עגל סורר מסרב לישר קו עם רצון בעליו ומספק רגע של אקשן משעשע. 










כמה חודשים לפני שנחגוג את חג השבועות, בשדות החיטים באתיופיה, נעשה עיבוד החיטה כמו בימי התנ"ך. שוורים מחוברים בשורה הולכים במעגל בדייש, מגל וקילשון וגבר שמניף את הקש כדי לברור מוץ מתבן...או להפך.







במפלי הנילוס הכחול "טיש אביי" פגשנו ילדונת עוצרת נשימה עם אביה ואחיה. ביקשתי רשות להצטלם איתה. מבטה הישיר, הפנים הנבונות והמוארות, הצמות שזורות החרוזים... ומעל לכל ההתמסרות והפתיחות ללא בושה וללא פוזה. המצלמה אהבה אותה. גם אני.
to top
Gallery
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה
‏תמונות מדהימות! צילומים ממש ממש טובים,רוויי צבע ואווירה! רואים שחזרת עתירת(עשירת) חוויות ‏דליה פונדק ‏@ 30 Mar 2014 23:37
‏שלום עידית, אכן מקסים לקרא את הפוסט .בדיוק היום דיברתי עליך במשכן לאומנות בעין חרוד. כמה חסרים המפגשים אתך פעם בחודש... הצילומים חדים, מדויקים, ומרתקים... אשמח למפגש לתיאור אישי שלך בעקבות המסע שלך לאתיופיה. ‏איילה זהבי ‏@ 19 Mar 2014 00:45
‏עידית, כמה עדינות ויופי יש בפוסטים שלך. דרך הפוסטים שלך אתיופיה נחוות כמקום מיוחד, קסום ומאד שונה. תודה שאת משתפת אותנו במסעך. ‏רותי צימרמן ‏@ 12 Mar 2014 11:02
‏בהצצה ראשונה לפני לכתי לעבודה, יכולה לומר שנפלה לי הזכות להכיר אישה שכמוך, ולהיתוודע לעולמות מרתקים תודה לך שאת קיימת בעולמי אולי תארגני יום חוויות מימסעך? שלך בנאמנות רבת שנים אסי ‏אסי ‏@ 09 Mar 2014 15:42
‏נהדר!!! מחכה בסקרנות להמשך הדיווח! אשתף גם את הסטודנטים שלי באורנים מתכנית 'מיכאל' (סטודנטים יוצאי אתיופיה). ‏ענת ישראלי ‏@ 08 Mar 2014 22:32
‏מרתק וכתוב כל כך יפה!!! חווית חיים ‏רחלי אבידב ‏@ 08 Mar 2014 14:17
‏עידית יקרה, אני לא מאמינה צירופי מקרה בל יתואר. אני בדיוק מקלידה את סיפור עלייתם של יהודי אתיופיה לארץ ישראל דרך תחקיר שעשו תלמידותיי ואת שולחת את ה"סיפור" שלך מלווה בתמונות שכל כך היו חסרות לי להשלמת העבודה. אשרייך!! שזכית לבקר שם. אין ספק אני שמחה בשבילך ומאחלת לי לבקר שם בעתיד! תודה ששיתפת אותי ציפי מקמל ‏ציפי מקמל ‏@ 08 Mar 2014 13:52
‏מקסימה ההצצה הזאת לחיים אחרים לגמרי... ותמיד נשאלת השאלה איך למדוד את פשטות הדברים מול תרבות המערב האובר צרכנית והתשובה לא פשוטה כל כך בעיני... ‏טלי ‏@ 08 Mar 2014 10:35
‏קסום! קסום!!!! כמה את!!!! תודה---- על השיתוף המקסים! על ה-בלוג- הכל כך מיוחד! ברוכה! ‏דליה גרסטנהיבר ‏@ 08 Mar 2014 09:43
‏מרגש ומקסים כל כך! איזו זכות לשתיכן! ‏נונה אורבך ‏@ 08 Mar 2014 09:42