מתוך אוסף המפגשים האנושיים, מפתיעים ולא צפויים, חמשת הימים שבילינו עם מתנדבי מיזם "תן" בגונדר הזמינו שיתוף. מעשה שהיה כך היה, בערך:

 לאילנה לוי, ממצפה הילה, היה רעיון. כמי שהוציאה לפועל בהצלחה מרובה לא מעט רעיונות בעבר - אם עסקיים "התבלינים של אילנה" או חברתיים יהודיים כ"לימוד גליל" - היא לא חששה לגלגל אותו לאוזניים מזדמנות. כך כשנפגשנו באקראי בירושלים,  בחורף 2011 סיפרה לי,

שמכל יעדי מסעותיה בעולם, הודו היא המקום האהוב עליה. בכל פעם שביקרה שם הופתעה מכמות הצעירים הישראליים שהולכים ל"איבוד" בשל מנת סם מיותרת, שהות ארוכה מדי, טראומות מהצבא ושהות ללא תכנון, תכלית ויעד.
         


אילנה חלמה על בית אליו תאסוף נשמות אבודות אלו, תקשיב, תלטף, תלמד טקסטים יהודיים בחיבורם לשירה ישראלית ותנסה לתת מעט תוכן ואופק למי שאיבדו אותו. כך סיפרה לי כשעיניה בורקות מאחורי המשקפים הצבעוניות שלה ומיהרה והמשיכה לעוד יום בלימודי הסמכה לרבנות חילונית מטעם המכון הגבוה להסמכת רבנים הומנסטים. ככל שהמשיכה במסע ההבניה של חלומה, התברר הגודל והמשקל הכלכלי של מיזם מסוג זה.

באחת ההסתעפויות בדרך ניגשה אילנה לסוכנות היהודית. מעבר לשולחן ישב ניר להב ראש המחלקה לאקטיביזם חברתי. אילנה פרסה את חלומה בפרוטרוט ובעודה מספרת כיסה חיוך רחב את פניו של ניר "זה הפרויקט שלנו, אמר לה. אנחנו מחפשים מי יקים אותו בהודו" אילנה נדהמה " זה בלתי אפשרי. מה לכם בתוך החלום שלי? " שאלה. כמה חודשים אחר כך מצאה את עצמה בעיר העצומה היידראב שבהודו מקימה לראשונה את סניף פרויקט 'תן'  ביבשת ההודית. כשסיימה את תפקידה בהודו ולאחר הפוגה קצרה בארץ וטיול אתגרי לא קצר, גויסה אילנה לניהול והובלה התכנית במרכז הקיים של המיזם בגונדר שבאתיופיה.

כ-15 נערות ונער אחד, מהארץ ומהתפוצות הגיעו לאחר מיון קפדני להוות צוות המתנדבים של התכנית שמהותה " תיקון עולם".

המושג "תיקון עולם" שנולד במשנה-" המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו"  -  יש בו עוצמות אחרות שלא תמיד חודרות לשיח המקומי הישראלי. רוב הזמן נראה לנו שצרותינו גדולות כל כך שאין אנו יכולים להועיל לעולם.  האמנם? 

אתיופיה מדינה עצומה- אדיס אבבה הבירה לבדה מונה 9 מליון תושבים - העוני רב וכ- 5% מהאנשים עיוורים או כבדי ראיה. החבר'ה של תן מתנדבים  בפעילות עם ילדים ונוער כזה. גם ילדים בבתי מחסה וילדי רחוב יש בגונדר לא מעט, גם שם נמצא נציגים מהחבורה הצעירה שקדמו לה כבר 7 מחזורים.

איך נמדדת הצלחה של תכנית נתינה ותיקון עולם?
עד כמה באמת יכול אדם בודד להשפיע על ,עולם שסביבו?
ברור לי שלאנשים רבים תשובות מגוונות אבל דעתי בסוגיה מוצקה: כל יד שמושטת, חיוך, ליטוף או רגע של אמפתיה יחרטו בלב הילד או הילדה המקומיים. אין לדעת האם או מתי בחייהם יזכרו או יוקירו את המחוות אם בכלל, ועם זאת הנותן והמקבל, המתנדב והילד האתיופי מן הרחוב, לרגע קט יצרו עולם שלם, מתוקן, טוב ונעים יותר.

כן, אפשר וראוי לקיים פעילויות כאלו גם בארץ אבל מדינת ישראל כבר איננה הקרוב המסכן והנזקק והגיעה שעה להרים ראש ישראלי-יהודי בוטח ולראות בעולם את אלו שמסכנותם גדולה משלנו, כי הנתינה מעצימה ותורמת לנותן לא פחות אם לא יותר מאשר לנתרם.

יבורכו מתנדבות ומתנדבי "תן" מכל רחבי העולם והסוכנות היהודית שהגתה מיזם זה, תבורך המנהלת אילנה לוי ובנות הצוות הנפלאות שסביבה. הם וגם אני מאמינים בסיפורים החסידיים שאומרים:
" כל עוד הנר דולק, ניתן לתקן" .



* עוד תמונות פנים של מתנדבי "תן" מחזור 8... מצילומיה של אילנה, בגלריה





אילנה ומתנדבי "תן" בכתבה של הטלוויזיה הברזילאית [וגם אנחנו נוכחות בהצצה קטנה ובצילומים שצילמתי]