שנתחיל דווקא בשיר? 
דן אלמגור כתב וסשה ארגוב הלחין. זה היה שיר של התרנגולים אי שם בשנות השישים, חלק מרפרטואר תרבות ישראל דאז, וזכה בהמשך לאינסוף ביצועים והעמדות. הטקסט שנשמע פעם עליז, ממזרי, קצבי ובעיקר לגיטימי, מעביר בי היום צמרמורת:

שלוש נשים, שלוש אושפיזות הייתי מזמינה הערב לסוכה. שלוש נשים שהבהירו לעולם ש"לא" הוא תמיד "לא" ולא שום דבר אחר!... שלוש נשים שהצליחו השנה להנכיח ולהציף אל פני השטח- ממחשכי ההסתרה והבושה- את מימדיה המפלצתיים והתפרסותה חסרת התקדים של תופעת ההתעללות המינית - מהטרדות מילוליות ועד אנסים ובכלל-  שחוו וחוות נשים, בעיקר נשים [!] במאה העשרים והעשרים ואחת. שלוש נשים שגרמו לרבבות נפגעות להבין שאינן לבד ואין בהן מום או אשמה. שלוש נשים שהזמינו את אחיותיהן לספר את סיפורן, לצלם את מחאתן ועשו אותה פומבית וגלויה.

האורחות שלי, האושפיזות שלי בסוכת החג הן: גל שרגיל ושלומית הברון אשר פתחו את עמוד הפייסבוק אחת מתוך אחת ומעט לפניהן, בארה"ב, גרייס בראון  Grace Braun שהקימה ב-2011 [אף היא ע"ג עמוד פייסבוק] פרוייקט מצולם בשם: Project Unbreaable. 

על עמוד הפייסבוק "אחת מתוך אחת" כתבתי כשהתחיל ואף צרפתי את הפוסט של אריאנה מלמד יש בנות שנהנות מאונס שהיה הבסיס לכדור השלג. עדיין קשה לתפוס ועוד יותר קשה לקרוא, את העדויות הרבות המצטברות בו מדי יום. שתי הנשים שמנהלות אותו [היום הן כבר שלוש עם התווספותה של ג'ו מעוז] עושות זאת ברגישות וזהירות רבה ותוך שיתוף הציבור גם בהתלבטויות האישיות שלהן וברור המעמד החוקתי של הרשומות. 

בעמוד OnLife כותבת גל שרגיל סטודנטית למשפטים, בעלת MA בלימודי מגדר מאוניברסיטת בר אילן -
"חשוב להמשיך לפרק את קשר השתיקה סביב תקיפות מיניות. זה לא קורה לנו בגלל שהתלבשנו/ התנהגנו / או עשינו משהו שעודד תקיפה מינית. אנחנו מותקפות כי אנחנו נשים, ובחברה שבה נשים נתפסות כאובייקט מיני, קיימות תקיפות מיניות. הפרויקט הנוכחי הזה, עושה עוד משהו כדי לפרק את קשר השתיקה, והקשר הזה חייב להתפרק.  
כולנו צריכות להבין שהאשמה והבושה היא לא עלינו, רק על התוקפים. מזמינות אתכן לשלוח לנו עדויות וציטוטים מצולמים. אתן לא לבד." 

גרייס בראון, צלמת צעירה בת 21 ממסצ'וסט, מספרת שתמיד הייתה מוקפת בניצולות של התעללות מינית. ערב אחד חברה בחרה לספר לה את סיפורה ולמרות שכבר שמעה בעבר אי אלו סיפורים שכאלו, הרגישה גרייס תדהמה מההבנה לגודל מימדי התופעה. למחרת בבוקר היא קמה עם רעיון הפרוייקט: היא מזמינה נשים להצטלם כשהן נושאות ביד כיתוב המביא ציטוט ממה שאמר להם האנס המתעלל. התנאים הם שלושה בלבד: הצילום נקי מפרטים מסיחי דעת, על הכיתוב להופיע במרכאות והמצולם/ת במרכזו גלויה/מוסתרת פנים. הנתונים שמציגה בראון בסרטון המצורף בלינק למטה, מצמררים כמו גם דיפדוף בפנים ובציטטות שבפרוייקט.



אני מודה ומברכת על האומץ, היזמה והנחישות בה פועלות שלוש הנשים שהוזמנו לסוכתי. נדמה לי שהן מביאות חסד לנשים הנחשפות, לקוראים והקוראות ולעולם שמדד החסד שלו נזקק בדחיפות לעוד כוחות מייטיבים ומעצימים שכאלו. תבורכו.


עדית שגב, אשה ואם לבן ובת, בעלת האתר http://idits.co.il/en/ מאמינה ביכולת הפרט לשנות, להשפיע להעצים.


"חסד, זו הספירה המביאה את הטוב האלוהי והשפע האינסופי אל תוך העולם, בלי כל חשבון ובלי כל צמצום. כך גם בנפש האדם, היא מסמלת את כוח האהבה והרצון להיטיב. הטבה שאין לה גבולות לא מבחינת האיכות ולא מבחינת הכמות ואינה מתחשבת כלל במקבל." ויקיפדיה