גבורה. מינה פורטנוב מארחת את איימי מולינס חזרתי משיעור פילאטיס מהורהרת. שניה קודם הבטחתי לעידית שאני הולכת לארח את "אליס בארץ הפלאות" בסוכה. אבל פתאום חשבתי - אליס? לבזבז כזו הזדמנות על דמות לא בשר ודם. הרי אנו רוצות מישהי מעוררת השראה שניתן להזדהות איתה ואולי אפילו לאמץ תכונות וערכים ממנה. בעודי נמתחת ומרגישה את כאבי הגב (האמיתיים והפסיכוסומטים) הולכים ומטפסים במעלה הגב נזכרתי באיימי מולינס- דוגמה חייה של מעשים ומילים לפוטנציאל שבכוח הרצון האנושי. איימי היא האורחת שלי בסוכה.

חסד. עדית שגב מארחת את גל שרגיל, שלומית הברון וגרייס בראון שנתחיל דווקא בשיר? דן אלמגור כתב וסשה ארגוב הלחין. זה היה שיר של התרנגולים אי שם בשנות השישים, חלק מרפרטואר תרבות ישראל דאז, וזכה בהמשך לאינסוף ביצועים והעמדות. הטקסט שנשמע פעם עליז, ממזרי, קצבי ובעיקר לגיטימי, מעביר בי היום צמרמורת:

יסוד. ביני תלמי מזמין לסוכה את-שרח בת אשר "... וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה ... שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם ..." (במדבר כ"ו ). גם מבלי שנקרא את כל רשימת השמות המובאים בפרשה, יכולנו לשער שכולם עוסקים בבנים ובבני בנים, שכל השמות המוזכרים שם הם שמות זכריים, ואין אישה הזוכה להיפקד עמם. טעינו! יש גם כמה נשים ברשימה,שחשוב להזכירן כאן: בנות צלפחד - מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה. שׂרח בת אשר, יוכבד בת לוי ובתה מרים.יוכבד זכתה להיכלל ברשימת מכובדים זאת על שום שילדה לו לעמרם בן לוי את משה, אהרון ומרים. בניה של מרים אינם מוזכרים -  אולי גם לא היו לה- ובניו של משה אינם מופיעים. היו לו בנים למשה, אך אולי יהדותם עומדת בספק, או שמא חזרו לסיר הבשר של סבא יתרו. בנות צלפחד מופיעות בכל הדר שמותיהן, לא כלכך בגללן, כמו בגלל אחיהם הזכר שלא זכה להיולד, ובשל אומץ ליבן לתבוע דין הלכות חדשות בנושאי ירושה ("וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת" שם, 33). אבל מי את לעזאזל שׂרח בת אשר, למה את בכלל מופיעה כאן [במדבר כ"ו, מ"ו]? לא מוזכרים בהקשרך שום ילדים או משפחה אשר יצדיקו כניסתך לרשימת "כחולי הדם"! את מסקרנת אותי... אותך הייתי רוצה לארח בסוכתי.

נצח. משה אש מזמין לסוכה את אימו, - ציפורה אש לבית שינמן ציפורה אש לבית שינמן, נולדה בשנת 1927 בכפר קטן בקרפטרוס (כיום אוקרינה), לאחר המלחמה, כניצולת השואה האיומה, עלתה לארץ והצטרפה לקבוץ סעד, שם פגשה את אבי, שמעון אש. יחד בנו הם את הארץ, את הקיבוץ ואת המשפחה. אהבתם הענקית זו לזה הייתה מופלאה ומיוחדת. לאימי, בוגרת אוניברסיטת אושוויץ בפקולטה של מנגלה, הייתה תבונה רבה ודרך מעניינת לחוות ולפרש כל מצב בחיים בעיניים אופטימיות ולהתמודד ללא מורא בכל.