בקורת קריאה משוחדת
לקריאת הסיפור האמיתי של אוה פאניץ' נהיר, ורה בספרו של גרוסמן
וואי, כמה קשה לקרוא ספרות בדיונית על סיפור חיים אמיתי, ועוד כזה שהכרתי מקרוב!
"הרבה אנשים לא מצליחים לצלוח את עמודיו הראשונים של הספר" אמרה לי סמדר, נכדתה המקסימה של אוה נהיר שחיה בקיבוץ שער העמקים "אותי הפער הזה שיחרר ממש" היא הוסיפה ואמרה " מרגע שהתחלתי לקרוא בו והבנתי שיש פה סיפור של גרוסמן ולא שלנו, זרמתי ונסחפתי!"
וואי, כמה קשה לקרוא ספרות בדיונית על סיפור חיים אמיתי, ועוד כזה שהכרתי מקרוב!
"הרבה אנשים לא מצליחים לצלוח את עמודיו הראשונים של הספר" אמרה לי סמדר, נכדתה המקסימה של אוה נהיר שחיה בקיבוץ שער העמקים "אותי הפער הזה שיחרר ממש" היא הוסיפה ואמרה " מרגע שהתחלתי לקרוא בו והבנתי שיש פה סיפור של גרוסמן ולא שלנו, זרמתי ונסחפתי!"
הפגישה עם סמדר נולדה מהכרות ברשת והתקיימה בעקבות הצורך ההדדי שלנו לדבר על "אתי החיים משחק הרבה" שכתב דויד גרוסמן, בהתבססו על חייה של אוה נהיר, סבתה של סמדר וחברתי. "כל פרט בסצנה הזאת חשוב, כי ככה בונים מיתולוגיות"אומרת גילי המספרת [נכדתה של ורה בספר] ולנו, לסמדר ולי, היה חשוב לפרק, להרכיב ולהשוות את מיתולוגיית אוה כפי שהכרנו אותה, סמדר מיום לידתה ןאני בעשור האחרון לחיי אוה.
אוה הייתה מספרת סיפורים ובונת מיתולוגיות מיומנת. סיפור חייה האמיתי גדול ומורכב מכל מה שנרטיב בדיוני יכול להכליל מבלי לגרום לתחושת הפרזה והיא השכילה לספר את פרקי חייה לכל מי שהיה קשוב, בהבלחים של זכרונות, ברגעים בלתי צפויים, מפורטים באותן מילים עם אותו דיוק מטורף בתאריכים, בשמות מקומות ואנשים בזכרון פנומנאלי שלא התערפל עד יום מותה.
לא מעט ביקורות משבחות כבר נכתבו על ספרו של גרוסמן, ובצדק!
האיש בלי ספק יודע את מלאכתו והוא הצליח בערמת חוטי הזהב של העלילה הסבוכה למצוא שלושה קצוות חוט וללפף אותם יחד בדרכו הייחודית תוך שמירה על לשונה של אוה/ורה ועל דמויות הנשים ואפיונן.
שתי נקודות בסיפור אינן זוכות, לטעמי, לדגש מספק אצל גרוסמן ומחלישות את הפרוזה אל מול המציאות -
בחירת של אוה היא למעשה מרכז הדרמה של חייה עמוסי ההתרחשויות, נעשית בתנאי קרב ממש. אישה צעירה, רגע אחרי קבלת ההודעה על מות בעלה אהובה הנערץ, אנוסה לבחור בתוך רגעים ספורים בחירה שתשנה לנצח את מהלך חייה ןחיי בתה.
אוה עומדת שם מרוקנת, מרוסקת כמו על פי תהום, רואה בראשה את דמות בעלה התלוי שומעת את מרש ההלויה ובוחרת. היא לא בוחרת בחיי תענוגות או בכסף רב אלא במאסר, בעינויים, בסבל בל יתואר שחלקו השני והמצויין של הספר מנסה לתאר עבורינו הקוראים את מה שעברה שם, בגולי אוטוק אליו נשלחה.
בהקריבה את חייה היא מקריבה גם את חיי בתה. הבחירה הזאת תלווה אותה כמצרבת כל חייה. האם יש למי מאיתנו היכולת להבין, באמת להבין, את הרגע הזה? וכמה קשה לנו לחיות עם הבחירה הזאת שלה... "והם אמרו לי: 'נובאק ורה, תחשבי טוב עוד פעם. יש לך דקה בשביל לחשוב.' ואני עוד פעם אמרתי: 'אני לא צריכה אפילו שנייה'. "והקולונל הרופא אמר: 'את בוחרת גבר מת במקום ילדה חיה? איזה אמא את? איזה אישה את? איזה בנאדם את?' [שם, עמ' 213]
אבל, זה לא הכל. מכל מאמרי הדעה שקראתי על הספר, רק זה של ניסים קלדרון מציין בתמיהה ומעט ביקותיות את ההתעלמות הכמעט מוחלטת של גרוסמן מההקשר התקופתי אידאולוגי בו חיו דמויות אלו. הקשר שאין קריטי ממנו להבנת הנפש המניעה את גלגלי העלילה הזו. נדמה לי שאנשים בני דורינו, וגרוסמן בן ה-64 בכללם, לא מסוגלים כלל להבין את העוצמה שהייתה לאידאולוגיות ולתפיסת העולם בשנים בהם התעצבה אשיותה העוצמתית של אוה נהיר. האידאולוגיות החברתיות-פוליטיות עמדו מעל לכל דבר אישי ופרטי בחייה, ובראשן כמו שהעידה על עצמה "אני סוציאליסטית" או כמו שסמדר תקנה אותי "אני סוציאליסט!". וכזה היה גם אהובה המת. לחתום על היותו בוגד סטאליניסט לא הייתה אופציה. פשוט לא!
האם יש אידאה בחיינו הנוכחיים שיש לה עוצמה טוטאלית כזו היום? אנחנו שדואגים קודם כל לעצמינו, לילדינו, לבתינו... לנו ברורה הבחירה, גם לאוה היא הייתה ברורה, אך זו לא אותה בחירה. אוה, ורה, לא חתמה ועל מחיר בחירתה כתב גרוסמן את ספרו. קראו את הספר, הוא מרתק, ובשארית האויר שנותר לכן.ם קראו את שמונת פרקי סיפורה אצלי, באתר.
פרק שני - החיים עם החותנים בכפר. עוני. המסע חזרה לבית וההצלה של ראדה
פרק שלישי - שיתוף פעולה עם הפרטיזנים. הצלת היולדת באסם. פליטות
פרק רביעי - אחרי המלחמה. כניסת הרוסים. הורות לטיאנה והחברות עם מירה. האסון
פרק חמישי - גוליאוטוק. ההגעה לאי הערום. עזרה לא צפויה. החקירות
פרק שישי - מפקדת חדשה למחנה. השחרור מהאי. פגישה ופרידה מאטיאנה. ההתמוטטות. משה פיידה
פרק שביעי - להיות אמא מחדש. טיאנה עולה ארצה. פרובוקציה בקונגרס. טיהור שמו של ראדה
פרק שמיני - ישראל. משה נהיר. משפחה חדשה. דנילו קיש וחשיפת הסיפור האמיתי. אבנר פיינגולד וסרט הפיוס.
החיים הטובים בקיבוץ
* לקריאה רציפה לחצו כאן.
אוה הייתה מספרת סיפורים ובונת מיתולוגיות מיומנת. סיפור חייה האמיתי גדול ומורכב מכל מה שנרטיב בדיוני יכול להכליל מבלי לגרום לתחושת הפרזה והיא השכילה לספר את פרקי חייה לכל מי שהיה קשוב, בהבלחים של זכרונות, ברגעים בלתי צפויים, מפורטים באותן מילים עם אותו דיוק מטורף בתאריכים, בשמות מקומות ואנשים בזכרון פנומנאלי שלא התערפל עד יום מותה.
לא מעט ביקורות משבחות כבר נכתבו על ספרו של גרוסמן, ובצדק!
האיש בלי ספק יודע את מלאכתו והוא הצליח בערמת חוטי הזהב של העלילה הסבוכה למצוא שלושה קצוות חוט וללפף אותם יחד בדרכו הייחודית תוך שמירה על לשונה של אוה/ורה ועל דמויות הנשים ואפיונן.
שתי נקודות בסיפור אינן זוכות, לטעמי, לדגש מספק אצל גרוסמן ומחלישות את הפרוזה אל מול המציאות -
בחירת של אוה היא למעשה מרכז הדרמה של חייה עמוסי ההתרחשויות, נעשית בתנאי קרב ממש. אישה צעירה, רגע אחרי קבלת ההודעה על מות בעלה אהובה הנערץ, אנוסה לבחור בתוך רגעים ספורים בחירה שתשנה לנצח את מהלך חייה ןחיי בתה.
אוה עומדת שם מרוקנת, מרוסקת כמו על פי תהום, רואה בראשה את דמות בעלה התלוי שומעת את מרש ההלויה ובוחרת. היא לא בוחרת בחיי תענוגות או בכסף רב אלא במאסר, בעינויים, בסבל בל יתואר שחלקו השני והמצויין של הספר מנסה לתאר עבורינו הקוראים את מה שעברה שם, בגולי אוטוק אליו נשלחה.
בהקריבה את חייה היא מקריבה גם את חיי בתה. הבחירה הזאת תלווה אותה כמצרבת כל חייה. האם יש למי מאיתנו היכולת להבין, באמת להבין, את הרגע הזה? וכמה קשה לנו לחיות עם הבחירה הזאת שלה... "והם אמרו לי: 'נובאק ורה, תחשבי טוב עוד פעם. יש לך דקה בשביל לחשוב.' ואני עוד פעם אמרתי: 'אני לא צריכה אפילו שנייה'. "והקולונל הרופא אמר: 'את בוחרת גבר מת במקום ילדה חיה? איזה אמא את? איזה אישה את? איזה בנאדם את?' [שם, עמ' 213]
אבל, זה לא הכל. מכל מאמרי הדעה שקראתי על הספר, רק זה של ניסים קלדרון מציין בתמיהה ומעט ביקותיות את ההתעלמות הכמעט מוחלטת של גרוסמן מההקשר התקופתי אידאולוגי בו חיו דמויות אלו. הקשר שאין קריטי ממנו להבנת הנפש המניעה את גלגלי העלילה הזו. נדמה לי שאנשים בני דורינו, וגרוסמן בן ה-64 בכללם, לא מסוגלים כלל להבין את העוצמה שהייתה לאידאולוגיות ולתפיסת העולם בשנים בהם התעצבה אשיותה העוצמתית של אוה נהיר. האידאולוגיות החברתיות-פוליטיות עמדו מעל לכל דבר אישי ופרטי בחייה, ובראשן כמו שהעידה על עצמה "אני סוציאליסטית" או כמו שסמדר תקנה אותי "אני סוציאליסט!". וכזה היה גם אהובה המת. לחתום על היותו בוגד סטאליניסט לא הייתה אופציה. פשוט לא!
האם יש אידאה בחיינו הנוכחיים שיש לה עוצמה טוטאלית כזו היום? אנחנו שדואגים קודם כל לעצמינו, לילדינו, לבתינו... לנו ברורה הבחירה, גם לאוה היא הייתה ברורה, אך זו לא אותה בחירה. אוה, ורה, לא חתמה ועל מחיר בחירתה כתב גרוסמן את ספרו. קראו את הספר, הוא מרתק, ובשארית האויר שנותר לכן.ם קראו את שמונת פרקי סיפורה אצלי, באתר.
סדר הפרקים:
פרק ראשון - ילדות. משפחה. התאהבות בראשה. חתונה ומלחמה שפורצתפרק שני - החיים עם החותנים בכפר. עוני. המסע חזרה לבית וההצלה של ראדה
פרק שלישי - שיתוף פעולה עם הפרטיזנים. הצלת היולדת באסם. פליטות
פרק רביעי - אחרי המלחמה. כניסת הרוסים. הורות לטיאנה והחברות עם מירה. האסון
פרק חמישי - גוליאוטוק. ההגעה לאי הערום. עזרה לא צפויה. החקירות
פרק שישי - מפקדת חדשה למחנה. השחרור מהאי. פגישה ופרידה מאטיאנה. ההתמוטטות. משה פיידה
פרק שביעי - להיות אמא מחדש. טיאנה עולה ארצה. פרובוקציה בקונגרס. טיהור שמו של ראדה
פרק שמיני - ישראל. משה נהיר. משפחה חדשה. דנילו קיש וחשיפת הסיפור האמיתי. אבנר פיינגולד וסרט הפיוס.
החיים הטובים בקיבוץ
* לקריאה רציפה לחצו כאן.