בכל היישומים [אפליקציות בלשון העם] שהביאה איתה הקידמה המואצת-זו שאנו בקושי רב עומדות בעומס ובמרוץ שהיא מעמידה בפנינו -עדיין לא מצאתי את האפשרות הקסומה ללוות את פתיחת קובץ  הברכה הנלווהבריח הסתו שממלא את חלונות ביתי מהבוקר. הייתי רוצה לשלוח לכן את משב הרוח הקרירה,  אשר אילצה אותי להטיל סוודר סגלגל על כתפי,כשישבתי בפינת הגן הבוקר, עם כוס קפה ועיתון..

חצי שעה של חסד נדיר וציוץ ציפורים. הייתי רוצה לצרף גם את ריח היובש ופרחי הקייץ שהחלו קמילתם ומנגד את ניחוח ירקרקות עלי כובע הנזיר שהתבלבלו ונבטו מוקדם ממקום מחבואם באדמה בגלל מיים שזרמו אליהם כשהשקתי צמחים שהרגע נשתלו. 

הייתי רוצה שתחושו גם בריח הים הדביק, המלוח, שמילא  בנחמה את נחיריה של יפה, כשצלמה רגע אמיתי של שלווה אנושית ופשוטה: ספסל בטון חשוף,שקיות מהוהות תלויות על מעקה מחליד שצבעו מתקלף מן הזמן והמליחות,תיק של ילדים, ושלט אזהרה אדום לבן שבעורפו ראשי שחיינים צפים בים. 

מציאות פשוטה נטולת פוזה שבתוכה- כמו מודל ציור ממאה אחרת, מקום רחוק -יושבת אשה אחרי שחייה וקוראת עיתון יומי:שערה המאפיר סרוק בקפידה לאחור, רגליה משוכלות לישיבה מזרחיתוגבה זקוף...כמה אצילות יש בה,כמה נשיות. 

מקווה שנוכל גם השנה לפגוש שפע של נשים כמו זו:פשוטות, אציליות, מתעניינות ומעניינות, נשים שחושפותבפנינו טפח מבשרן ומליבן וגורמות לנו לגלות עמוק עמוק בתוכינונקודות כאב רגישות שקברנו מזמןאו אהבות שלא נתנו להן מימושוחלומות שהגיע הזמן לחלום מחדש. 

מצרפת את לוח התאריכים למפגשי השנה הקרובהשננסה לעמוד בהם,אני ואתן גם כן. חג שמח, עדית