שולחן קק"ל עליו ישבו צפה מגובה הגלבוע על עמק המעיינות באור חורפי. הבחנתי בהם וראיתי שגם הם הבחינו בי. נבוכתי לרגע מהחדירה לפרטיות, התעשתתי, הרמתי את ידי הימנית ונופפתי לשלום ממרחק "שלום" קראתי והוספתי מיד "סליחה".
"שלום הוא ענה" במבטא המוכר כלכך והוסיף וקרא אל גבי המתרחק "רוצים חומוספול? נשאר לנו..." הסביר הקול, ואני, עדיין ממרחק עניתי בצחוק "עכשיו באים? אחרי שגמרתי את כל חבילת הוופלים עם הקפה?!" והוספתי מיד "אבל תודה! ממש תודה!" ושוב פניתי ללכת.
לפתע מהשולחן בצד השני, זה עם כוסות הקפה, הוופלים, הבעל וזוג החברים נשמעה נזיפה מרה "אבל למה??? אנחנו רוצים !!! חומוספול. רוצים!"
כמו אדון חרדון מ"זרעים של מסטיק" עמדתי על צלע ההר, מביטה לכאן ואז לשם ובהחלטה "נועזת" פניתי לכיוון הזוג ואמרתי "אני חוזרת בי, יש ביקוש" וקרבתי אליהם.
זוג יפים בשנות העשרים, הוא גלוי פנים ומאיר עיניים, והיא לצידו, עיניה המאופרות בקו שחור הציצו מתוך פנים בהירות עטויות חיג'ב ואת גופה עטף מעיל חם. היה קר על צלע הגלבוע והרוח שנשבה הסיטה את קרני השמש לא מאפשרת להתחמם. חבריי הגיעו אף הם. הוצאו פיתות רכות מהשקית, קופסאות החומוס והפול נפתחו ולצידן קופסא עם שמן זית "המסיק שלנו, מהשנה!" אמר חברינו החדש בגאווה.
כשנפרדנו אחרי כשעה, לא לפני שהוחלפו מספרי טלפונים, הרגשנו שעשינו תיקון קטן לעצמינו ולמי שחולקים עימנו את המקום היפה הזה מול הקולות הצורמים של שליטי הארץ. שוחחנו בצחוק ופתיחות גדולה עם זוג הצעירים המאורסים מאום אל פאחם. שניהם סטודנטים לסיעוד באוניברסיטת ג'נין. דיברנו על הלימודים שם והרצון להשתלב בעבודה כאן. ראינו צילומים של האוניברסיטה המרשימה, ודיברנו על כיתות מעורבות של גברים ונשים מישראל ומארצות ערב מול ההפרדה המחלחלת למוסדות ההשכלה הגבוהה כאן. דיברנו על זוגיות והורות ועל העתיד ובלי משים, טבלנו עוד ועוד פיסות של פיתה בשמן הזית הירקרק.
למרגלות אותו רכס גלבוע, אל מול בריכות הדגים, נישא המשכן לאמנות עין חרוד החובק בימים אלו, בין היכליו המוארים, את חמשת אמני משפחת אבו-שקרה, אף הם מאום אל פאחם, בתערוכה "רוח האדם, רוח המקום" באוצרותם של גליה בר אור וחוסני אלח'טיב שחאדה. חשיבותה הפוליטית- חברתית של התערוכה הכל כך יפה, אנושית וכואבת הזו, אינו נופל מערכה האוצרותי, אמנותי. עבודותיהם של ווליד, סעיד, פריד, עאסם וכרים מילאו את ליבי ברוח נוספת, רוח האמונה -
האמונה שמגיע לנו, תושבי הארץ - ללא הבדל דת, גזע, נטיות מניות או מגדר - לחיות בפשטות, בשכנות טובה, בהערכה וכבוד זה לצד זו. מי יתן והרוחות הללו - רוח האדם, רוח המקום ורוח האמונה - ינידו וירחיקו את ענני השחור המעיבים בצל כבד על הדמוקרטיה והאנושיות, במקום השברירי לו אנו קוראים בית.
"אתם בגיל של הילדים שלנו" אמרה חברתי בחום לזוג הצעיר, על צלע ההר.
01/2023
* התערוכה תוצג במשכן לאמנות עין חרוד עד 13/05/2023
* לחצו על האיקונים למטה לרשומות נוספות
*צילומים נוספים בגלריה
לפתע מהשולחן בצד השני, זה עם כוסות הקפה, הוופלים, הבעל וזוג החברים נשמעה נזיפה מרה "אבל למה??? אנחנו רוצים !!! חומוספול. רוצים!"
כמו אדון חרדון מ"זרעים של מסטיק" עמדתי על צלע ההר, מביטה לכאן ואז לשם ובהחלטה "נועזת" פניתי לכיוון הזוג ואמרתי "אני חוזרת בי, יש ביקוש" וקרבתי אליהם.
זוג יפים בשנות העשרים, הוא גלוי פנים ומאיר עיניים, והיא לצידו, עיניה המאופרות בקו שחור הציצו מתוך פנים בהירות עטויות חיג'ב ואת גופה עטף מעיל חם. היה קר על צלע הגלבוע והרוח שנשבה הסיטה את קרני השמש לא מאפשרת להתחמם. חבריי הגיעו אף הם. הוצאו פיתות רכות מהשקית, קופסאות החומוס והפול נפתחו ולצידן קופסא עם שמן זית "המסיק שלנו, מהשנה!" אמר חברינו החדש בגאווה.
כשנפרדנו אחרי כשעה, לא לפני שהוחלפו מספרי טלפונים, הרגשנו שעשינו תיקון קטן לעצמינו ולמי שחולקים עימנו את המקום היפה הזה מול הקולות הצורמים של שליטי הארץ. שוחחנו בצחוק ופתיחות גדולה עם זוג הצעירים המאורסים מאום אל פאחם. שניהם סטודנטים לסיעוד באוניברסיטת ג'נין. דיברנו על הלימודים שם והרצון להשתלב בעבודה כאן. ראינו צילומים של האוניברסיטה המרשימה, ודיברנו על כיתות מעורבות של גברים ונשים מישראל ומארצות ערב מול ההפרדה המחלחלת למוסדות ההשכלה הגבוהה כאן. דיברנו על זוגיות והורות ועל העתיד ובלי משים, טבלנו עוד ועוד פיסות של פיתה בשמן הזית הירקרק.
למרגלות אותו רכס גלבוע, אל מול בריכות הדגים, נישא המשכן לאמנות עין חרוד החובק בימים אלו, בין היכליו המוארים, את חמשת אמני משפחת אבו-שקרה, אף הם מאום אל פאחם, בתערוכה "רוח האדם, רוח המקום" באוצרותם של גליה בר אור וחוסני אלח'טיב שחאדה. חשיבותה הפוליטית- חברתית של התערוכה הכל כך יפה, אנושית וכואבת הזו, אינו נופל מערכה האוצרותי, אמנותי. עבודותיהם של ווליד, סעיד, פריד, עאסם וכרים מילאו את ליבי ברוח נוספת, רוח האמונה -
האמונה שמגיע לנו, תושבי הארץ - ללא הבדל דת, גזע, נטיות מניות או מגדר - לחיות בפשטות, בשכנות טובה, בהערכה וכבוד זה לצד זו. מי יתן והרוחות הללו - רוח האדם, רוח המקום ורוח האמונה - ינידו וירחיקו את ענני השחור המעיבים בצל כבד על הדמוקרטיה והאנושיות, במקום השברירי לו אנו קוראים בית.
"אתם בגיל של הילדים שלנו" אמרה חברתי בחום לזוג הצעיר, על צלע ההר.
01/2023
* התערוכה תוצג במשכן לאמנות עין חרוד עד 13/05/2023
* לחצו על האיקונים למטה לרשומות נוספות
*צילומים נוספים בגלריה