הקיץ הזה שלי היה מלא מסעות בעולם.
הרחק מהבית, מהארץ, מתחדדת הראייה וההשוואות המתבקשות מעלות לתודעה סוגיות שביומיום איננו מתפנים אליהן. מבחינתי מקום איננו רק נופים, מבנים והסטוריה אלא הוא בעיקר אנשים. כל התקלות או הבנה מחדדת את שאלת דפוסי התנהגות ומנהגי חיים ונימוסים, וכל אינטראקציה חיובית, קצרה או ארוכה, ממלאה את ליבי אושר עד גדותיו ונשארת כחותם שמתביע בי את המקום כזיכרון מתוק. טעם המקום הוא זכרון האנשים שפגשתי.
הרחק מהבית, מהארץ, מתחדדת הראייה וההשוואות המתבקשות מעלות לתודעה סוגיות שביומיום איננו מתפנים אליהן. מבחינתי מקום איננו רק נופים, מבנים והסטוריה אלא הוא בעיקר אנשים. כל התקלות או הבנה מחדדת את שאלת דפוסי התנהגות ומנהגי חיים ונימוסים, וכל אינטראקציה חיובית, קצרה או ארוכה, ממלאה את ליבי אושר עד גדותיו ונשארת כחותם שמתביע בי את המקום כזיכרון מתוק. טעם המקום הוא זכרון האנשים שפגשתי.
שני עסקים קטנים שישבתי בהם בצרפת [האחד בפריז והשני בדרום, בפרובנס] גרמו לי, אחרי שנים רבות, לחוש געגוע לתחושה ההויה של בעל/ת עסק.
קצת נוסטלגיה קודם -
לפני לא מעט שנים [למעלה מעשרים] היתה לי חנות בשם "טוטם" בקצה רחוב שנקין בתל אביב. היה זה תחילת שנות התשעים וברחוב, שעוד לא היה מרוצף 'משתלבות' על תקן מדרחוב, התחילו לצוץ חנויות עם אישיות: בקטע שקרוב לאלנבי היתה "בוטן" של שלז שהייתה מלאת הפתעות קטנות לכל דורש ולכל אירוע. כמעט מולה "ליצ'י" עם בגדים מוזרים שלא יוצרו בקונפקציות. "קדן" נתנה טאץ של עיצוב איכותי ויקר ו"פלסטיק פלוס" של אילנה והנס הראו לנו שאין גבול ליצירתיות גם כשהחומר פשוט וזמין. החנות של "אלה" הלבישה את כולנו בטוניקות בשילובי בדים וצבעים שלא נכחו בהם האפור והשחור השולטים היום בחנויות, וקנייתם לוותה בצחוק המתגלגל בסבך תלתיה הכתומים של אלה בילו. הרעבים אכלו אצל עופר ב"פינה קטנה" עוף במנגו או עמדו בתור האינסופי בתוך הכוך הקטן שיצאו ממנו סנדוויצי ענק מענגים מידיהם של "איציק ורותי" וילדיהם יחד עם בכוס גזוז צבעוני.
במעלה הרחוב כקייסרית בלתי מעורערת ישבה שרה שטרן ז"ל בעלת "קפה תמר" שהלכה לפני כשנה לעולמות אחרים. היא הייתה "האם הגדולה" של מיטב היוצרים והכותבים והעיתונאיות ונשות הטלויזיה והקולנוע [רובם ככולם שמאלנים] ובין קפה, בורקס\ טוסט ביגל עם 3 זיתים ועגבנייה מרוסקת היא דיברה פוליטיקה, נזפה בקולי קולות בפקחי התנועה וחיבקה [במעש וביחס] את כל מי מבאי הקפה שאהבה וחשה שנזקק לחיבוקיה.
עוד במעלה הרחוב, רגע לפני שדרות רוטשילה, במעלה 4 מדרגות ברזל, עמדה החנות הקטנטונת שלי. "טוטם".
היום היו ודאי קוראים לה גלריה אבל אז אהבתי את היותה חנות והתגאתי בכך שאני סוחרת. המעבר מעבודה כשכירה בסוכנות ביטוח לבעלת עסק עצמאית גילה לי עולמות חדשים שטמנו בתוכם ערכים כמו - חופש, אחריות ואהבת אדם.
במהלך השנים שעברו מאז מכרתי את החנות הזו וגם את "כתום" שהקמתי באלון הגליל, לא הבטתי אף פעם מעבר לכתף ולא היה בי געגוע. אינני אישה נוסטלגית, אין בי ערגה לזכרונות מן העבר, ואני משתדלת לא ליפות אותו, אבל הדקות הספורות שביליתי בשיחה עם בעלת השוקולדריה בפרובנס הזכירו לי שגם אני כמוה אוהבת אנשים ואהבתי עד מאוד לארח אותם בעסק שלי, ב"טוטם" ולימים גם ב"כתום" החום שקרן ממנה, הפתיחות ורוחב הלב ששידרה במחוות פיזיות ובצלחת המעדנים שהגישה לשולחנינו הזכירה לי את מה שאיבדתי לפני שנים.
בכמה רגעים של שיחת חולין שנקטעה מהר מדי, היא סיפרה לי שהינה בת למשפחת מהגרים מאיטליה, שהגיע לדרום במקרה וקשרה גורלה כשנישאה לבן המקום וגם שהבחור המתוק שמילצר בשולחננו הוא אחד משני הבנים שלהם. "מנסה ללמד אותו לעבוד קצת" אמרה בחיוך רחב והוסיפה וסיפרה "זה בעלי שמכין הכל. הוא אפילו זכה בפרס ארצי חשוב לפני כשנתיים. אבל הוא ביישן...מתחבא לו במטבח ואני פה, אוהבת את האנשים!"
Maison Jarry, Cavaillon, France
גם בפריז, ברובע ה-2 שלא הכרתי בביקורי בעבר, נגעו בנפשי זוג גברים שפתחו חודשיים קודם לכן בית קפה פיצפון בתוך חנות של עציצים. "השנה לא הרשנו לעצמנו לטוס לישראל לשבוע הגאווה" סיפרו " כל שנה אנחנו נוסעים אבל העסק חדש ונוכחותינו חשובה" והוסיפו גם "המצעד והשבוע התל-אביב הם אחד האירועים הנחשבים בעולם בקהילה הלהט"בית, אנחנו שמחים כל פעם מחדש לנחות אצלכם!". שמחו אותי המילים שלהם. ולא רק מה שאמרו על הארץ שלנו, היה אצלם איזה שילוב מסעיר של טוב-טעם בעיצוב, ביחד עם אוכל וקפה ניפלאים ובעיקר יחס אישי ואנושי חם וקולח.
Les 2 ou coin הוא שם המקום. "השניים בפינה" בתרגום חופשי, שם שיש בו מן משחק מילים על שניים בפינה וגם על העובדה שהמקום נמצא ברובע השני ובפינת רחוב.
שורה תחתונה, גם בארץ יש מקומות כאלו שמזכירים לנו בכל פעם מחדש שהאהבה והגאווה שרוכש אדם לעיסוקו ולמקום עבודתו יש בהם חדווה מידבקת ולכן..............מומלץ לחפש את אלו, בעיקר את אלו, ולספר עליהם לחבר'ה!!!!
קצת נוסטלגיה קודם -
לפני לא מעט שנים [למעלה מעשרים] היתה לי חנות בשם "טוטם" בקצה רחוב שנקין בתל אביב. היה זה תחילת שנות התשעים וברחוב, שעוד לא היה מרוצף 'משתלבות' על תקן מדרחוב, התחילו לצוץ חנויות עם אישיות: בקטע שקרוב לאלנבי היתה "בוטן" של שלז שהייתה מלאת הפתעות קטנות לכל דורש ולכל אירוע. כמעט מולה "ליצ'י" עם בגדים מוזרים שלא יוצרו בקונפקציות. "קדן" נתנה טאץ של עיצוב איכותי ויקר ו"פלסטיק פלוס" של אילנה והנס הראו לנו שאין גבול ליצירתיות גם כשהחומר פשוט וזמין. החנות של "אלה" הלבישה את כולנו בטוניקות בשילובי בדים וצבעים שלא נכחו בהם האפור והשחור השולטים היום בחנויות, וקנייתם לוותה בצחוק המתגלגל בסבך תלתיה הכתומים של אלה בילו. הרעבים אכלו אצל עופר ב"פינה קטנה" עוף במנגו או עמדו בתור האינסופי בתוך הכוך הקטן שיצאו ממנו סנדוויצי ענק מענגים מידיהם של "איציק ורותי" וילדיהם יחד עם בכוס גזוז צבעוני.
במעלה הרחוב כקייסרית בלתי מעורערת ישבה שרה שטרן ז"ל בעלת "קפה תמר" שהלכה לפני כשנה לעולמות אחרים. היא הייתה "האם הגדולה" של מיטב היוצרים והכותבים והעיתונאיות ונשות הטלויזיה והקולנוע [רובם ככולם שמאלנים] ובין קפה, בורקס\ טוסט ביגל עם 3 זיתים ועגבנייה מרוסקת היא דיברה פוליטיקה, נזפה בקולי קולות בפקחי התנועה וחיבקה [במעש וביחס] את כל מי מבאי הקפה שאהבה וחשה שנזקק לחיבוקיה.
עוד במעלה הרחוב, רגע לפני שדרות רוטשילה, במעלה 4 מדרגות ברזל, עמדה החנות הקטנטונת שלי. "טוטם".
היום היו ודאי קוראים לה גלריה אבל אז אהבתי את היותה חנות והתגאתי בכך שאני סוחרת. המעבר מעבודה כשכירה בסוכנות ביטוח לבעלת עסק עצמאית גילה לי עולמות חדשים שטמנו בתוכם ערכים כמו - חופש, אחריות ואהבת אדם.
במהלך השנים שעברו מאז מכרתי את החנות הזו וגם את "כתום" שהקמתי באלון הגליל, לא הבטתי אף פעם מעבר לכתף ולא היה בי געגוע. אינני אישה נוסטלגית, אין בי ערגה לזכרונות מן העבר, ואני משתדלת לא ליפות אותו, אבל הדקות הספורות שביליתי בשיחה עם בעלת השוקולדריה בפרובנס הזכירו לי שגם אני כמוה אוהבת אנשים ואהבתי עד מאוד לארח אותם בעסק שלי, ב"טוטם" ולימים גם ב"כתום" החום שקרן ממנה, הפתיחות ורוחב הלב ששידרה במחוות פיזיות ובצלחת המעדנים שהגישה לשולחנינו הזכירה לי את מה שאיבדתי לפני שנים.
בכמה רגעים של שיחת חולין שנקטעה מהר מדי, היא סיפרה לי שהינה בת למשפחת מהגרים מאיטליה, שהגיע לדרום במקרה וקשרה גורלה כשנישאה לבן המקום וגם שהבחור המתוק שמילצר בשולחננו הוא אחד משני הבנים שלהם. "מנסה ללמד אותו לעבוד קצת" אמרה בחיוך רחב והוסיפה וסיפרה "זה בעלי שמכין הכל. הוא אפילו זכה בפרס ארצי חשוב לפני כשנתיים. אבל הוא ביישן...מתחבא לו במטבח ואני פה, אוהבת את האנשים!"Maison Jarry, Cavaillon, France
גם בפריז, ברובע ה-2 שלא הכרתי בביקורי בעבר, נגעו בנפשי זוג גברים שפתחו חודשיים קודם לכן בית קפה פיצפון בתוך חנות של עציצים. "השנה לא הרשנו לעצמנו לטוס לישראל לשבוע הגאווה" סיפרו " כל שנה אנחנו נוסעים אבל העסק חדש ונוכחותינו חשובה" והוסיפו גם "המצעד והשבוע התל-אביב הם אחד האירועים הנחשבים בעולם בקהילה הלהט"בית, אנחנו שמחים כל פעם מחדש לנחות אצלכם!". שמחו אותי המילים שלהם. ולא רק מה שאמרו על הארץ שלנו, היה אצלם איזה שילוב מסעיר של טוב-טעם בעיצוב, ביחד עם אוכל וקפה ניפלאים ובעיקר יחס אישי ואנושי חם וקולח.Les 2 ou coin הוא שם המקום. "השניים בפינה" בתרגום חופשי, שם שיש בו מן משחק מילים על שניים בפינה וגם על העובדה שהמקום נמצא ברובע השני ובפינת רחוב.
שורה תחתונה, גם בארץ יש מקומות כאלו שמזכירים לנו בכל פעם מחדש שהאהבה והגאווה שרוכש אדם לעיסוקו ולמקום עבודתו יש בהם חדווה מידבקת ולכן..............מומלץ לחפש את אלו, בעיקר את אלו, ולספר עליהם לחבר'ה!!!!