כוכבים בדרום

חופשת פסח הוציאה המוני ישראלים מהבית. בכל מהדורות החדשות דיווחו על כך וכל מי שיצא לכבישים חש היטב בעומסים. השנה היינו גם אנחנו בני חורין ומבלי משים מצאנו עצמינו בדרך דרומה. הפעם, לא העמסנו מזרונים, גזיות, שק"שים וציוד שטח אלא שמנו פעמינו לעין בוקק, למלון "ישרוטל גנים". הרבה הרבה...הרבה שנים לא דרכה רגלי בבית מלון בארץ. מלון אלפי הכוכבים אליו הגענו עם הג'פ הישן שלי סיפק לי את כל היופי והאושר שביקשתי.

הדרך דרומה מפתיעה אותי בכל פעם מחדש. מחד אני אוהבת את הנופים הפראיים, החשופים והצחיחים ומאידך אני שואלת את עצמי בכל פעם מחדש: "מי המשוגעים שחיים כאן?" .
לשימחתי זכיתי השנה להכיר "משוגעת" אחת כזו ואפילו גררתי אותה למכירת סוף עונת פריחה תשע"א בבית שטורמן, זוכרות?  ללי לזן, תכשיטנית שוזרת, יושבת ברחוב הסדן 10 ב'רובע האמנים' בערד. יש קצת אמנים ברובע, בין מוסכים וסדנאות, יש צחיחות מדברית וחום מדברי, עד שנכנסים לנאת המדבר הקסומה של ללי. אשה קטנה עם חיוך ענק, מוקפת מחרוזות, עציצים, חרוזים וחתולים מדושני עונג. 
ללי
הסדנה של ללי לזןהמחרוזות של ללי לזן
הגענו לללי בצהרי יום חמסין לוהט, ישבנו איתה על כוס קפה שחור ודיברנו על החיים, על ערד, על החגים והמדבר. ככה,
דיבור של חברים ותיקים...
אחר כך, מצוידות במחרוזות חדשות לבנות ועצות לבחור, המשכנו מזרחה...הרי לא בכל יום מובילים פעמינו לבית מלון. השמש החלה לשקוע, האויר הצטנן מעט והיה ברור שאם לא נלך ישירות לנחל עין בוקק לא נצא מן המלון ...ואת זאת הבנו עוד לפני שפסענו לתוכו... וכך יצא שהחלטנו להיות "קרביים" במסלול הכי לא "קרבי" שיש. צעדנו, בנחל בוקק המתפתל בזרם מים יציב ונעים, ביחד עם עשרות נשים, גברים וטף, צעירים וצעירים ברוחם. מפתיע לגלות שלא תמיד טבע ואנשים רבים לא הולכים יחד. לפעמים יש במפגש כזה גם איזו הרגשת גאווה, התרגשות על כך שהעם הזה שאנחנו חלק ממנו, אוהב את יפייה של הארץ המובטחת ועדין פוקד אותה ברגליו בעיקר בארבעת הרגלים ובמסלולים שכאלו, לפשוטי רגל...כמונו.
עין בוקקעין בוקק
עין בוקקהיינו מעט רטובים, מאובקים ומבוצבצים ועכשיו לא היה לנו שום סיבה לא להגיע ליעדנו. 
בתי מלון רבים ומגוונים יש בעין בוקק שרובם עוברים בשנים האחרונות מתיחת פנים, שינוי שמות ושידרוגים שונים בכלל...כך סיפרה לנו ללי. המלון שלנו, מלון ישרוטל "גנים" לא נראה מרשים במיוחד מבחוץ וגם, נודה על האמת, היינו די עייפים והיה כבר חשוך כשהגענו אליו. אם זאת ברגע שנכנסנו לחדר, משהו היכה בי...איש מאושר ההתרגשות הזו שאוחזת בי בכל פעם שאני פוגשת טוב טעם, מידתיות נכונה, חותם עיצובי אישי.

אין בעיני הבדל בין עיצוב של חלל, בישול משובח, ספר כתוב היטב או סרט מרגש. טעם, כך אומרים בדרך כלל, הוא עניין אישי. אני רוצה לטעון שלא כך הוא. לא תמיד אנשים יודעים לשים את האצבע ולהצביע על העיצוב או התיבלון כמה שמשפיע עליהם אבל טעם טוב, אסטתיקה ודיוק, מפעפעים לצופה, לטועם, לקורא ומשפיעים עלינו באופן בלתי מודע.  
כל כך בלתי מודע, שביומיים הבאים למרות שלא יצאנו מהמלון ורוב הזמן היינו בחדר, לא קלטתי עדין, לא חשבתי לצלם.
התובנה שמשהו במקום הזה עושה טוב, ושהמשהו הזה הוא העיצוב, הגיע אלי דווקא מהאיש הזה, בתמונה. בתחילה, צילמתי אותו מרחוק, כחלק מחבורת אנשים מבוגרים שהיו ספונים באחת מפינות הלובי שקועים בשיחה וציחקוקים. כשקלטו אותי הוא אמר: "צלמי אותי, אני נהנה! כל-כך יפה פה..."  והוא צדק! בגדול!!
מסתבר שהמלון עבר עיצוב מחודש ע"י מעצב פנים אנגלי בשם Harry Gregory . בשיחה עם מזכירת המנכ"ל היא סיפרה ש"חשפו את הקירות עד הלבנים ועשו הכל מחדש". אבל, ביננו, לא ה"חדש" עשה לי את זה, שהרי אני בכלל אוהבת ישן, ומשומש. ובכל זאת, למרות שהכל כאן היה חדש ובחלקו אף מודרני, שפע העיצוב ניחוח עז של נוסטלגיה וכבוד גדול לשנים שעברו. התרגשתי מהשימוש המדוייק כל-כך בטבלת צבעים, שתחילתה בשטיח שעטף את מרחב הלובי,  שטיח כטבלת צבעים
המשכה בעבודות האמנות על הקירות ובתאורה המשתלשלת מהתקרה או צומחת מהרצפה תאורה
ושיאה בריהוט מגוון שמשתלב באופן הרמוני. העיצוב חיבר פינה
בטבעיות ונינוחות בין ירוק, חום, כתום, אפור וחרדל, בין
פריטים קטנים "קישוטיים" לפינות ישיבה גדולות.
נגיעות של עץ טבעי, עור ובדים, גומחות פרטיות וחללים
נרחבים, מחיצות עץ מלוכסנות וכונניות חלולות
כמו ריהוט של פעם.
כורסת עור
ספה כתומה

















במסה האחרונה בספרו "רישומים של התגלות"      [הוצ' עם עובד] כותב אריאל הירשפלד: "התגלות איננה כניסה רועשת של אל או אלוהים אל שדה הראייה. גם ילד או שבלול, רוע, פרח, גוף, יאוש ואהבה, המונחים מסביבנו ומובנים מאליהם עשויים להתגלות, ומן הרגע הזה הם אינם עוד מובנים מאליהם ואינם מובנים עוד כלל." 

החופשה ב"עין בוקק" גילתה לי כמה כוכבים קטנים, הפעם לא בשמיים, והזכירה לי כמה יופי וטוב טעם ביצירה של הטבע או ביצירות האדם, יכול להשקיט את הראש, להרגיע את הנפש ולהביא, לפחות אותי, לשמחה גדולה. 
עדית


to top
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה
‏ללי, היה כל כך כייף לבקר אצלך. את אדם מיוחד ומרגש ובמדבר שבו את חייה באמת הרגשנו כמו הגענו לנאת מדבר שופעת מים וחיות. מחכות שתגיעי צפונה, עדית ואלה ‏Idit Segev ‏@ 17 Apr 2012 07:40
‏עידית שלום. אהבתי את המשפט הקצר שציטטת על התגלות מספרו של אריאל הירשפלד.תודה. קבלי בתמורה שיר נפלא של אילן שיינפלד. התגלות. הִתְגַּלּוּת בָּאָה, הִתְגַּלּוּת כָּבָה. כְּמוֹ אוֹר. כְּמוֹ מַיִם. כְּמוֹ אַהֲבָה. הַחַי הוֹלֵךְ וּמֵת. הַמֵּת הוֹלֵךְ וְחַי. הַרְבֵּה תַּהְפּוּכוֹת יָדַעְתִּי בְּחַיַּי. סֵדֶר הַדְּבָרִים רַק הוּא אֵינוֹ עוֹבֵר. מַה שֶּׁהָיָה יִהְיֶה. מַה שֶּׁיִּהְיֶה חוֹזֵר. הַכֹּל כְּמוֹ מִקֹּדֶם. מוּנָע בְּאַהֲבָה. הִתְגַּלּוּת הוֹלֶכֶת. הִתְגַּלּוּת קְרֵבָה. כ"א בתמוז התשמ"ז בהוקרה. ריקה www.rickarts.net ‏ריקה ‏@ 17 Apr 2012 07:33
‏כמה יפה את כותבת ואיזה פירגון.הביקור שלכם הביא איתו רוח מיוחדת שנשארה בסטודיו הרבה אחרי שהלכתם. רוח של איכות עם איכפתיות ועם מצרך נדיר- חמימות.כל מפגש איתך בונה אצלי בפנים חוויה חדשה מרעננת וממריצה למשהו כמו השראה לכך שדברים יכולים להיות אחרת. אפילו התכשיטים שלי נראים אחרת דרך העדשה שלך תודה נשיקות לכולכם ללי לזן ערד ‏ללי ‏@ 17 Apr 2012 05:34
‏לייק! אהבתי הרבה דברים שכתבת וצילמת, בעיקר את מה שכתבת על טעם..עידן ‏עידן רוטנברג ‏@ 16 Apr 2012 07:49