"את פשוט לא אדם של טבע!" אמר לי גל, אחרי בוקר שלם שהסתובבנו יחד בנחל, הוא מנקה ואני מצלמת.
"זה חצי נכון" עניתי לו " אני אישה של אנשים, וככזאת, אם אתה מוציא אותי לטבע, אני, מוציאה ממנו את המיטב" חייכתי תוך שאני מכוונת את הזום הארוך של מצלמת הקנון שלי.

התכנסנו, אנשי הנחל. לשחזר את הצלחת האמנה התלויה במעיין הסוסים. הרעיון בבסיס האמנה הוא,  שאיננה מורה לאיש איך לנהוג אלא מזמינה את הציבור להצטרף לרצון להגיע למקום נקי ומטופח ולהשאיר אותי כזה גם לבאים אחרינו. שמחנו שהצטרפו אלינו שלושה חברים מכעביה שזימנו מעגל הכרות מחודש ותרגמו את המסרים לערבית. באזור בו אנו חיים העברית והערבית חיות זו לצד זו, אנו ושכנינו חולקים את הנחל והמעיינות, את החורשות ומסלולי ההליכה. האחריות על בריאות ונקיון הטבע הזה, של כולנו היא.

באותו בוקר אוגוסט חם ולח שבו הסתובבתי עם גל בנקודות הנקיון של 'מהפח', ממש קרוב לבית, הצטלבו דרכינו עם רותם סנדלר-כהן וחמשת ילדיה המתגוררים בעטרת. האיש שלה שמעון כהן יצא להביא הרכב והילדים סבבו סביבה כדבורים בקרבת כוורת האם שלהם, כל אחד בעיסוקיו, כל אחד בשקט שלה או שלא. חמישה אמרתי, הגדול יחגוג בעוד זמן לא רב בר-מצווה, והיעד המשפחתי הוא להשלים את שביל ישראל עד אז. מבחינתינו, כוכבת המפגש הזה הייתה נועם בת החמש שקלטה מייד את מעשינו והצטרפה לאיסוף האשפה. פוסט מצולם עם אנשים יפים מבפנים ומבחוץ.

בכמה מילים והרבה תמונות על בוקר בלתי רגיל שהיה לי ממש קרוב לבית, בנחל ציפורי ו"עין מילים".
מילות מפתח:

תגידו, ראיתם אותו כבר?
לא??
אין מצב!

אם אתם חיים, צועדים, רוכבים או מטיילים בפאתי עמק יזרעאל, באזורים של מעיינות ונחלים, יש סיכוי סביר שראיתם כבר את האיש-  מגודל, כרס נוכחת, רגלים חסונות ועקבות של עבר ג'ינג'י בפניו. 
סימני זיהוי נוספים?
ביד אחת המגרפה ובשנייה לוכד השקיות  או ה- BigBag לאיסוף האשפה. תכירו -

יוזמה מבורכת של חברי לדרכים גל קרטס, כנסו, קראו ותמכו ככל יכלתכם. ביחד ננצח את הטינופת!