הנר השישי הרחיק אותנו דרומה מהבית עד נווה נאמן בפאתי הוד השרון אל הבית של יעל, אייל והבנות: ורד, גל, עדי, נעה ולאחרונה גם זואי הכלבה. מבנה הבית הוא מודרני, מדוייק, מינימליסטי וגם אמנותי וחם. בית שמתוכנן לארח כמויות משתנות של אנשים, במסיבות, בארוחות באהבה רבה וגם לתת תחושת אינטימיות לשתי משפחותינו בהרכבן החסר. את הלביבות החליפו פוקצ'ות חמימות, את מקום הסופגניות מלאו פחזניות ביס נפלאות והמון ירקות לרוב.
החנוכיה שנבחרה להדלקה לא הייתה חנוכיית הקרמיקה שהכינה עדי בילדותה,
החנוכיה שנבחרה להדלקה לא הייתה חנוכיית הקרמיקה שהכינה עדי בילדותה,
אלא חנוכיית צינורות אלומניום צבעוניים על בסיס מקופל המיועד ל"ישיבה" על אדן החלון. יצירתו של האמן הירושלמי זליג סגל ידיד משפחתה הירושלמית של יעל עליו כתב ד"ר גדעון עפרת:
"אז מיהו זליג סגל של עיצובי היודאיקה? איש של ניגודים: כי זליג סגל הוא ממציא, אדם משָחק בחופשיות, בה במידה שהוא מחמיר עם עצמו בצמצום הצורה והחומר. זליג סגל הוא, בעת ובעונה אחת, רציונאליסט חזותי ומי שנושא בחובו תוגת שבר. הוא אמן המבקש בו-בזמן אחר האחדות ואחר הפיצול, אחר הקבוע ואחר המשתנה. אך, מעל לכל, זליג סגל הוא אמן המשועבד ליפה, יוצר המאשר בעיצוביו את שלוש האחדויות הקלאסיות של היופי - האחדות בריבוי, אחדות החושי והתבוני ואחדות האינסופי בסופי."
החברות שלנו עם יעל ואייל חוגגת 25 שנה בדיוק. בנובמבר 1989- אחרי הרפתקאה מסמרת שיער בה הצלנו בחורה ישראלית שלא הכרנו ממוות ממחלת גבהים, איבדנו לליילה שלם ביער אחד את השנייה וחולצנו ע"י מסוק נפלי מתוך אחד ממסלולי הטראקים בנפל - חזרנו לקטמנדו הבירה. אחרי שאישפזנו את הניצולה בבית חולים מקומי, השבעתי את שחר שאינני רוצה לפגוש עוד ישראלים במסע הזה. דקות ספורות אחר-כך, בפתח הגסט-האוס נפל אישי לזרועות בחור שהיה, כך הסתבר, אחד המדריכים האהובים עליו בקורס טייס. לצידו עמדה בחורה, גפרורית למראה ועל ראשה כובע טמבל רחב שוליים. את הימים הבאים בילינו יחד מהשכם השמש ועד שעות הלילה המאוחרות. אחר כך חזרנו אנו לשיגרת הקבע של שחר והעבודה שלי והם המשיכו עוד כשנה לנדוד ברחבי העולם.
כדרכן של חברויות ארוכות שנים תדירות המפגשים אינו משפיע על תדר התקשורת. לעיתים חולפים חודשים, אפילו שנים בין מפגש לזה שאחריו אך דקה אחרי החיבוקים נקודת הסיום ההיא הופכת לנקודת ההתחלה הזו... חברות היא אחד הערכים עליהם אני משוחחת במסגרת דיבור פשוט עם הקבוצות שאני מנחה. מה הופך אותנו לחברים? מתי נמדדת חברות?? האם יש DNA משותף לאותם נשים וגברים שאבחר כחברי???
הנר השישי, על אדן החלון בהוד השרון הוא נר של מסעות וחברות אמת.
"אז מיהו זליג סגל של עיצובי היודאיקה? איש של ניגודים: כי זליג סגל הוא ממציא, אדם משָחק בחופשיות, בה במידה שהוא מחמיר עם עצמו בצמצום הצורה והחומר. זליג סגל הוא, בעת ובעונה אחת, רציונאליסט חזותי ומי שנושא בחובו תוגת שבר. הוא אמן המבקש בו-בזמן אחר האחדות ואחר הפיצול, אחר הקבוע ואחר המשתנה. אך, מעל לכל, זליג סגל הוא אמן המשועבד ליפה, יוצר המאשר בעיצוביו את שלוש האחדויות הקלאסיות של היופי - האחדות בריבוי, אחדות החושי והתבוני ואחדות האינסופי בסופי."
החברות שלנו עם יעל ואייל חוגגת 25 שנה בדיוק. בנובמבר 1989- אחרי הרפתקאה מסמרת שיער בה הצלנו בחורה ישראלית שלא הכרנו ממוות ממחלת גבהים, איבדנו לליילה שלם ביער אחד את השנייה וחולצנו ע"י מסוק נפלי מתוך אחד ממסלולי הטראקים בנפל - חזרנו לקטמנדו הבירה. אחרי שאישפזנו את הניצולה בבית חולים מקומי, השבעתי את שחר שאינני רוצה לפגוש עוד ישראלים במסע הזה. דקות ספורות אחר-כך, בפתח הגסט-האוס נפל אישי לזרועות בחור שהיה, כך הסתבר, אחד המדריכים האהובים עליו בקורס טייס. לצידו עמדה בחורה, גפרורית למראה ועל ראשה כובע טמבל רחב שוליים. את הימים הבאים בילינו יחד מהשכם השמש ועד שעות הלילה המאוחרות. אחר כך חזרנו אנו לשיגרת הקבע של שחר והעבודה שלי והם המשיכו עוד כשנה לנדוד ברחבי העולם.
כדרכן של חברויות ארוכות שנים תדירות המפגשים אינו משפיע על תדר התקשורת. לעיתים חולפים חודשים, אפילו שנים בין מפגש לזה שאחריו אך דקה אחרי החיבוקים נקודת הסיום ההיא הופכת לנקודת ההתחלה הזו... חברות היא אחד הערכים עליהם אני משוחחת במסגרת דיבור פשוט עם הקבוצות שאני מנחה. מה הופך אותנו לחברים? מתי נמדדת חברות?? האם יש DNA משותף לאותם נשים וגברים שאבחר כחברי???הנר השישי, על אדן החלון בהוד השרון הוא נר של מסעות וחברות אמת.