ביום רצח יצחק רבין
" אין לי נכסים, יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים, עולם טוב יותר, מפויס יותר - עולם שנעים לחיות בו. אין זה הרבה מדי." אמר יצחק רבין בחתימת הסכם השלום עם ירדן, 1994. 15 שנה אחרי הלילה הארור ההוא, בהתקרב יום הזיכרון השנתי לרצח רבין, עלה רעיון לציין את האירוע בקהילת עמק יזרעאל הרחבה.
שלמה וייניש, חבר הקהילה, הוא שהביא את האתגר לפיתחינו. התכנסנו יחד עם ביני תלמי בן משמר העמק המחזיק בקהילה את יתד הישראליות התומכת בצורך לחבר את המורשת היהודית לארועים ודמויות מההסטוריה הישראלית כרצף, ועם שי זרחי, בן גניגר שהביא את רעיון החלימה, החזון המתמשך, היכולת של רבין כמנהיג לא לאבד תקווה.
שלמה וייניש, חבר הקהילה, הוא שהביא את האתגר לפיתחינו. התכנסנו יחד עם ביני תלמי בן משמר העמק המחזיק בקהילה את יתד הישראליות התומכת בצורך לחבר את המורשת היהודית לארועים ודמויות מההסטוריה הישראלית כרצף, ועם שי זרחי, בן גניגר שהביא את רעיון החלימה, החזון המתמשך, היכולת של רבין כמנהיג לא לאבד תקווה.
הרעיון שנרקם שילב בין דיבור-שירה ומיפגש. חברנו למחלקת התרבות של המועצה האזורית עמק יזרעאל ורגע לפני מעגלי השיח של המחאה החברתית, הצענו לאנשי העמק להתכנס יחד ולזכור את יצחק רבין דרך חזונם וחלומותיהם של ישראלים אחרים. ביקשנו להפנות את הזרקור על חצי הכוס המלאה, על אלו שמעיזים לחלום ולבצע, על אותן שמשנות מציאויות חברתיות בארץ. כל דובר קיבל ח"י דקות לפרוש את חלומו, כל דוברת הוזמנה לקחת אותנו למסע בדרך שבחרה הדרך שתקח אותנו כחברה, קדימה, לעתיד צודק יותר.