כְּשֶׁבָּא התִּינוֹק לָעוֹלָם,
קֶשֶׁר שֶׁל תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים,
אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם שְׁבוּעוֹת,
כִּמְעַת שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת יָמִים וְלֵילוֹת, נֶחְתַּךְ.
בְּאִבְחַת מִסְפָּרַיִם חָתְכָה הַמְּייַלֶּדֶת,
אֶת צִינּוֹר הַהֲזָנָה וְהַחִבּוּר
בֵּין טַבּוּר הַיָּלוֹד לְרֶחֵם אִמּוֹ, רַחְמִי.
היא הִנִּיחָה אוֹתוֹ עַל חָזִי וְאָמְרָה
"בְּשָׁעָה טוֹבָה! בֵּן!!!"  

שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנִים אַחַר כָּךְ
כְּשֶׁיָּצָא אֶת הַבַּיִת,
לְפַלֵּס דַּרְכּוֹ בָּעוֹלָם,
חַשְׁתִּי בְּבִטְנִי כְּאֵבים עַזים וּמִתְמַשֵּׁכים
כְּאִלּוּ חוּט הַטַּבּוּר שֶׁלִּי שָׁזוּר
סִיבִים...סִיבִים... וּמִישֶׁהוּ מוֹשֵׁךְ אוֹתָם
וְתוֹלֵשׁ אֶחָד אֶחָד.
כְּאֵב הַהִתְנַתְּקוּת עַז הָיָה כָּל-כָּךְ
וַאֲנִי בְּטִפּוּל, מְסַפֶּרֶת וּבוֹכָה.
עַד שֶׁשָּׁקְטָה נַפְשִׁי וְהֵבִינָה. 

עָשׂוֹר חָלַף מֵאָז וְהִנֵּה הַבֵּן מִתְחַתֵּן.
כַּבְלֵי הַקְּשָׁרִים בֵּינֵנוּ שׁוּב מִשְׁתַּנִּים,
מִתְפַּצְּלִים, מִתְעַבִּים,
לְהָכִיל בָּהֶם עוֹד נֶפֶשׁ שֶׁל אִשָּׁה צְעִירָה,
שֶׁנַּחְתְּכָהּ מְרַחֵם אִמָּהּ
וּמֵהַיּוֹם אֶקְרָא לָהּ
"כַּלָּתִי" .  

כַּלָּתִי לִי וַאֲנִי לָהּ
וּבְנִי שֶׁלִּי,
שֶׁלָּהּ.