לפני כחודש זומנתי לאירוע בו נכח חבר שלא ראיתי שנים רבות מאוד, כ-15 ליתר דיוק. אי שם בתחילת שנות התשעים הייתה ביננו ידידות עמוקה תוך שיתוף המאוויים, החלומות והחוסרים שהעיבו על אושרו וכהרגלי - אז וגם היום - לא עמדתי מהצד והתערבתי במהלך חייו. למרות שהדחקתי חלק מהמעורבות הזו המפגש ביננו הציף אצלי שאלות רבות ובמרכזן התהייה: האם ועד כמה מתקיימת עלינו "אחריות עקיפה" על התערבות מכוונת בחיי הזולת?
כדי שלא ישארו הדברים בלתי מובנים, אספר שמעורבותי הביאה אותו למספר יחסים זוגיים עם נשים שחלקן היו משפחה שלי וחברות שליבן נשבר בפרידות ממנו, אך גם למערכת זוגית אחת שהביאה לעולם ילדה מקסימה אבל לא שרדה את מבחן הזוגיות המתמשכת. רגע לפני עשיתי לו קשר, עם בעלת מסעדה בתל-אביב עימה הוא נכנס לשותפות עסקית שהדרדרה די מהר לפשיטת רגל אשר גזרה עליו שנים ארוכות של חיים בארה"ב [חלקן בדוחק וקושי נפשי ופיזי] הרחק מהוריו ואחיו.
את ה"שידוך" העסקי הזה [מנפלאות המוח האנושי] לא זכרתי כלל! ומכאן שגם לא הייתי מספרת אותו אלמלא המפגש העכשיוי עם אמו, ראשת שבט משפחתית ואשת עסקים עוצמתית, שהביטה בי כשהוצגתי בפניה וסיננה בלחש רועם ומלא אשמה "אהה, אז את זו שהכרת לו את...בעלת המסעדה?!!!" וכן, מדובר על חיבור שעשיתי לפני כעשרים שנה!
ה"אחריות" אליה אני מתיחסת איננה כמובן אחריות במובנה הפרקטי, ביטוחי, מעשי... המדובר בתחושה פנימית כואבת ומשמחת שזכיתי להשפיע על מהלך חיים של מישהו אחר לטוב ולרע, ואין לי מנוס ממנה, מהתחושה הזו. העקיפות שלה נובעת מכך שמרגע ההתערבות כל מה שקרה כבר לא היה בידי ומאידך קשה לי לחמוק מההבנה שאני זו שהתחלתי את כדור השלג ההוא, לא???
חזרתי מהאירוע עצובה. הייתה זו מסיבת יום הולדת 50 לשולי, אם בתו של ידידי [כן, זו ששידכתי לו] שנלחמת כלביאה כבר שנים רבות במחלת הסרטן הארורה. חזרתי נפעמת מהעוצמות שלה, מהבת המדהימה שנולדה להם לפני 14 שנים ומהמלחמה המתמשכת שהם מנהלים, כחברים והורים, לשמור על שפיות בים הקשיים.
חזרתי גם מוצפת אשמה, טובעת בשאלות:
האם נכון יותר להשאר מחוץ לחייהם של אנשים אחרים?
האם בכלל יש לי אחריות מרגע שחיברתי שני אנשים בוגרים למה שקורה בהמשך האינטראקציה בינהם?
למה "הרווחתי" את המבט הקשה וההערה הרועמת של האם המבוגרת?
האם עלי להתנהג אחרת? לשנות דרכי?? להתערב פחות ואולי בכלל לא?
האם "התערבות" שבאה מכוונות טובות "פוטרת" אותי מאחריות על תוצאות המהלך?
ואפשר להקצין ולהפוך את השאלה ולשאול -
האם מתקיימת עלינו גם אחריות מכוונת על התערבות עקיפה בחיי הזולת?
שלחו לי טלגרמה ממורד העמוד, אשמח לדעות ומחשבות בסוגיה.
את ה"שידוך" העסקי הזה [מנפלאות המוח האנושי] לא זכרתי כלל! ומכאן שגם לא הייתי מספרת אותו אלמלא המפגש העכשיוי עם אמו, ראשת שבט משפחתית ואשת עסקים עוצמתית, שהביטה בי כשהוצגתי בפניה וסיננה בלחש רועם ומלא אשמה "אהה, אז את זו שהכרת לו את...בעלת המסעדה?!!!" וכן, מדובר על חיבור שעשיתי לפני כעשרים שנה!
ה"אחריות" אליה אני מתיחסת איננה כמובן אחריות במובנה הפרקטי, ביטוחי, מעשי... המדובר בתחושה פנימית כואבת ומשמחת שזכיתי להשפיע על מהלך חיים של מישהו אחר לטוב ולרע, ואין לי מנוס ממנה, מהתחושה הזו. העקיפות שלה נובעת מכך שמרגע ההתערבות כל מה שקרה כבר לא היה בידי ומאידך קשה לי לחמוק מההבנה שאני זו שהתחלתי את כדור השלג ההוא, לא???
חזרתי מהאירוע עצובה. הייתה זו מסיבת יום הולדת 50 לשולי, אם בתו של ידידי [כן, זו ששידכתי לו] שנלחמת כלביאה כבר שנים רבות במחלת הסרטן הארורה. חזרתי נפעמת מהעוצמות שלה, מהבת המדהימה שנולדה להם לפני 14 שנים ומהמלחמה המתמשכת שהם מנהלים, כחברים והורים, לשמור על שפיות בים הקשיים.
חזרתי גם מוצפת אשמה, טובעת בשאלות:
האם נכון יותר להשאר מחוץ לחייהם של אנשים אחרים?
האם בכלל יש לי אחריות מרגע שחיברתי שני אנשים בוגרים למה שקורה בהמשך האינטראקציה בינהם?
למה "הרווחתי" את המבט הקשה וההערה הרועמת של האם המבוגרת?
האם עלי להתנהג אחרת? לשנות דרכי?? להתערב פחות ואולי בכלל לא?
האם "התערבות" שבאה מכוונות טובות "פוטרת" אותי מאחריות על תוצאות המהלך?
ואפשר להקצין ולהפוך את השאלה ולשאול -
האם מתקיימת עלינו גם אחריות מכוונת על התערבות עקיפה בחיי הזולת?
שלחו לי טלגרמה ממורד העמוד, אשמח לדעות ומחשבות בסוגיה.