בהפקה בכלל והפקה קהילתית בפרט, התחושה היא כשל התמודדות עם פזל תלת מימדי שבו רק אם השכלת לחבר את כל החלקים למקומם המדוייק ובסדר הנכון תתקבל צורה בעלת משמעות. זה הכי לא אני שאפשר...

אני אוהבת צורות אמורפיות, חסרות פשר, אני גרועה בפזלים באשר הם וקצרת סבלנות לתהליך. עם זאת כנראה שיש בי משהו שמחפה על כל זה שכן לא זו בלבד שאני חוזרת שוב ושוב להפקות כאלו אלא שלמרבית הפליאה אני גם מאוד נהנית מהם.

החלק משמעותי ביותר הוא ה'ביחד' של ההפקה. אני מנחשת שכשמוטי - ד"ר מוטי זעירא - חוקר, כותב וטווה את הערב הוא לבדו בחדר העבודה שלו, לעומתו מלאכת ההפקה היא אוסף של מערכות יחסים אינטימיות, מהן אינטנסביות ויומיומיות ואחרות רגעיות יותר.

ההפקה המוסיקלית- לב ליבו של הערב- מזמנת לי עבודה עם חובב בן סעדיה מנהל האולפנה למוזיקה בעין כרמל, מורה לסקסופון, מקים הרכבי נשפנים, סקסופוניסט וחבר. לצידו ולצידי, חולקת את כל ההתלבטויות והדאגות ההפקתיות וגם שאינן כאלו, מדייקת את חלוקת הביצועים למבצעים, שומעת צלילים לא מדוייקים ומאירת פנים ובית לחזרות נמצאת עידן רוטנברג שהמוזיקה הוא תחביבה משנים רבות. אל החבורה הזו צורף לפני כמה הפקות ארנון פרידמן שמשלב בתוכו ערבוב מעניין בין מוסיקאי, פרפורמנס, מלחין ומנחה ומלווה זמרים בעל רגישות, ישירות ונעימות שרק מעטים מכילים בתוכם. כך שאתם מבינים כבר, שלמרות כל הקשיים והמורכבות, הליך ההכנה של הערב הוא מופת לשיתוף פעולה ועבודת צוות. וזה רק הצוות המוזיקלי, זו רק ההתחלה.

יש בפאזל הזה גם זמרות וזמרים מגיל 13 [הפעם] ועד כמעט 70 [!], וחבורת זמר של חברים עם מנצח אחד, דורון אופיר שמו, שיש השוקלים להציע מועמדותו לנשיאות או לפחות לפרס הסבלנות והרוגע. יש כמובן גם הרכב כלי המכיל נגנים שצמחו בקהילה ומלווים את קבלות השבת שלה מחוזקים ב"שכירי נגן" לעיבוי והעשרת הצלילים.

יש את דרורית עינב וצוות המארחות שדואגות למגיעים לכיבוד ולקבלת הפנים הביתית המיוחדת שלנו - מי חוץ מניגון הלב מגיש כוס תה בכניסה לאולם ביפעת? - ויש את כל מי שיסדרו לפני ובמיוחד אחרי. ומה עם צוות התפאורה בראשות דפנה דרורי ורחל זוסמן שיביא את הביטוי הויזואלי לסיפור המוזיקלי וההגברה שתשמיע והתאורה שתתן מימד של עומק, צללים ואורות... פאזל שלם ששמו הפקה!  והקהילה כולה המתגייסת - שכן בפלמ"ח עסקינן - לרכוש מושבים ולספר לחברים ולהזמין ולמלא את האולם היפה של יפעת שכבר כמה שנים ניתן לנו בתמיכה וכבוד ממחלקת התרבות.

על קו הזינוק של הערב, מקו הסיום של החזרות, הרשו לי להזמין אותך ואותך באופן אישי, הכי אישי, להגיע ולבדוק האם הפאזל הזה - למרות ובזכות מורכבותו - יצליח גם הפעם כיצירה קהילתית משותפת,  להפוך ערב מוצלח נוסף בסידרה שאני גאה עד מאוד להיות חלק ממנה, ערב תרבות עברית.

התרבות העברית, כמו מסורת הדורות והמקורות היהודיים, אם לא ניגע בה, אם לא נעסוק בה, נבלגן אותה, נהפוך בה אבן ועוד אבן ונחשוף את האוצרות הטמונים בה, לא תשרוד ולא תעבור לדורות הבאים. לערבים "מסוג כזה" באים בדרך כלל רק הדור הבוגר שלא לומר הדור הותיק, לא כך אצלנו. בקבלות השבת של קהילת ניגון הלב שולחן הילדים כמו גם ה"זולה" של הנוער נושקים למעגל הכללי. כך גם בערבים אלו, צעירים ומבוגרים על הבמה ובקהל. לערב תרבות עברית מוזמנים נוער, חיילים ומכיניסטים ללא עלות [על בסיס מקומות פנויים] כי זו שליחותינו וחובתינו בלי מרכאות וללא טיפת ציניות. נתראה בחמישי ביפעת...

* לינק לאתר האולם מצורף...

בעדן ילדים, שלמה זרחי, דוד זהבי

 יֵשׁ מָקוֹם בָּעֵדֶן, מָקוֹם נֶעֱלָם,
לֹא תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ שָׁמָּה לְעוֹלָם.  
שָׁם רֵיחַ הָעֵצִים
כְּרֵיחַ הַבְּשָׂמִים;
הַגֶּשֶׁם לֹא יֵרֵד,
לֹא יִרְעֲמוּ רְעָמִים.  
שָׁם מַעְיָן נוֹבֵעַ -
מַעְיַן שֶׁמֶן הַמּוֹר;
וּדְבַשׁ שָׁם וְחָלָב -
כָּל נַחַל וָבוֹר.