שקיות

הלכתי אחריה ביציאה מהקניון. שלוש שקיות אשפה תכלכלות גדושות נייר ופסולת היטלטלו בידיה. 
שלוש שקיות אשפה מול שלושת שקיות הרכישות האחרונות שלי. 
היא האיטה צעדים, הסתובבה ובמאור פנים שאלה
״שעון?״

״כן, יש לי״ עניתי ברצון שולפת את הטלפון ומיידעת אותה בשעה המדוייקת. 
״בשלי הלך החשמל״ אמרה, שיניים בוהקות, פנים כהות ומטפחת סגולה לראשה
״אי אפשר לראות״ הוסיפה הסבר.
עקפתי אותה כשפנתה לכיוון הצפרדעים הירוקות ומשקל השקיות שבידיי כבד עלי מאוד מן מבוכה.


to top
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה
‏טל, כמה את מפרגנת. מקבלת באהבה את המילים ששלחת ומה שמאחוריהן. רציתי לשתף במחשבות ובתחושות שלי כי ברור לי לגמרי שהן לא רק שלי, לכולנו יש את הרגעים האלו...וטוב שנדע להביס אותם. ‏עדית שגב ‏@ 28 Apr 2013 08:28
‏:-) למי באמת ומה זה משנה, יש לפעמים נטייה להתרכז בתכונות הפחות אהובות ולשים אותן תחת זכוכית מגדלת עד שכל היתר נעלם מהעין כאילו הוא לא קיים. אז את יפה, מקסימה, אחת מבעלות הטעם המשובח ביותר שאני מכירה כותבת נפלא, יוצרת קשרים בקלות, אהובה ואוהבת, ואולי את קצת מלאה יותר ממה שהיית רוצה..אז מה? מי אמר שלהיות מושלמת זה הספור? הסיפור הוא לראות את המכלול ולקבל את זה שדווקא הפגיעות הזאת היא מה שהופכת אותך לרגישה יותר ולהכי יפה שיש.. ‏טל גבעון ‏@ 28 Apr 2013 08:04
‏עידית אהובה, תודה על השיתוף מעניין ומעורר מחשבה. ‏חנה ידען כהן ‏@ 27 Apr 2013 11:57
‏כתבת מקסים, אוטנטי, לא מתייפיף, מדברת על הדברים הקטנים שמרכיבים אותנו והם לא תמיד פשוטים לנו. התרגשתי. ‏מרגלית ‏@ 26 Apr 2013 16:53