במהלך חיינו באלון הגליל מעורבותי הקהילתית הייתה כגל בים...עולה עם הרוח ויורדת לשפל. אינני מהמתגייסות בקלות ולא תמצאו אותי בכל חג ואירוע. כאשר "התגייסתי" היו אלו תמיד צוותי עבודה מענגים, תהליך חשיבה שהתחיל מרעיון ומפרט לפרטי הביצוע, המשתתפים והייחודיות של האירוע הנידון וכמובן כל פרטי ההפקה להם היו תמיד יזמים ושותפות ושותפים רבים מהיישוב.
תהליכי ההפקה הקהילתית במקום שהוא בית פיזי, מורכבים ומעניינים. תמיד יש ממי ללמוד, התקציב הוא סוגייה מוגבלת ומתסכלת, תמיד יש המון דעות וכיוונים, לא קל לא לפגוע ועם זאת לדייק בתוצאה. במהלך הזמן גיליתי עד כמה חשוב לחבור בצוותים לאותם אנשים עליהם אני סומכת ואיתם יש לי דיבור פתוח וגלוי גם במקרים של חילוקי דעות. בניגוד לנאמר, גיליתי גם את חשיבות הגיוון בקבוצה היזמית ואת העונג הרב הטמון בהכרות עם אנשים איתם אני חולקת את ביתי אבל לא תמיד מכירה ומוקירה. אין כהפקה קהילתית כדי להרחיב מעגלים.
