לקראת יציאתי מתפקיד "רכזת קהילה" בקהילת "ניגון הלב" העברתי את פרוייקט סדנת "קול גלגל" למחליפתי בקהילה דרורית עינב. לדרורית, אם לחמישה ומתנדבת "סידרתית", נסיון רב בעבודה עם ילדים ונוער וכן נסיון רב באדמיניסטרציה ממקומות עבודתה הקודמים. דרורית ביקשה שאמשיך ללוות את המייזם ואותה בתהליך ה Mentor-In  וכך נעשה.

עברנו עליות וירידות בהתנהלות הפרוייקט והתמודדות עם שאלות מפתח שבראשן "איך מרחיבים את מעגל המתנדבים והמעורבים בפרוייקט",  "מה זו הצלחה ואיך נמדוד אותה?" וכן "מה בעצם אנחנו מציעים כאן לנוער?". כמספר הפעילים כן מספר הדעות- הנחרצות -בנושאים אלו ואחרים שעלו בישיבות אל תוככי הלילה.

במהלך השנים 2009-2011 חווינו עלייה דרמטית בכמות הנוער שהגיע לפעילות הסדנה, פתחנו חדר יצירה בחומרי מיחזור וכן השקנו את פעילות המטבח. במקביל התחילו תחושות של אובדן שליטה ופיקוח. נושא רכיבות האופניים הפך לסוגייה מדאיגה והתחושה הכללית של המתנדבים הייתה כפסוק "תפסת מרובה לא תפסת".

עם פתיחת שנת הלימודים תשע"ב, 2011-12, החלטנו להקפיא את העיסוק באופניים ולחזור לעיסוק בשיפוץ המבנה ושידרוגו. מייד השגנו צימצום טיבעי של כמות הנערים שהתיצבו לפעילות בסדנה ושיפור ניכר של האפשרות לקשר ושיחה הבינאישית שלנו איתם. בתחילה הייתה ההרגשה טובה, אבל במהלך הזמן החלה חודרת תחושת פיספוס, עייפות החומר וסימני שאלה לגבי אפשרות הקיום של הסדנה ללא "הלב הפועם" שלה, תיקוני ורכיבות האופניים.  

סוגייה זו מלווה אותנו על סף סיום שנת הלימודים הנוכחית ולקראת השנה הבאה.

חברי הצוות המתנדבים כוללים את ניר יסעור משימשית טייס בעברו, מיידען וסטודנט להסטוריה של א"י, גל קרטס מטבעון, קבלן בנייה עצמאית ומומחה בשיפוצים ובכתיבה יצירתית, דני גלעד מאלון הגליל, מנהל בחברת "הזרע", איש אופניים ומומחה להכנת גלידה, מיכל בן-עובדיה מבית קשת גננת אנטרופוסופית, שי זרחי מגניגר מהוגי ומובילי "המדרשה באורנים" וקהילת "ניגון הלב", סוניה זרחי מגניגר יועצת להורות, חן צפוני מנהלל, רבה ומובילת תפילה בקהילת "ניגון הלב" אלופה בחיבורים עם ואל בני נוער,  דרורית עינב מגבת  ועדית שגב מאלון הגליל.