2:20 דקות של "תהילה"  בפינת המלצות התרבות של "סוכן תרבות" עם קובי מידן. הראיון צולם בבית ב-   #חיפהשמריהולוין7 ושובץ בתכנית ששודרה בשישי 10/03/2023. התרגשתי והודתי על האפשרות להפנות זרקור לתערוכה המרתקת והחשובה הזו, שראיתיה כבר פעמיים ועוד הלב כמהה לביקור חוזר. מתחת לוידאו מסתתרות כל המילים שרציתי להגיד ולא נכנסו לשידור -

שולחן קק"ל עליו ישבו צפה מגובה הגלבוע על עמק המעיינות באור חורפי. הבחנתי בהם וראיתי שגם הם הבחינו בי. נבוכתי לרגע מהחדירה לפרטיות, התעשתתי, הרמתי את ידי הימנית ונופפתי לשלום ממרחק "שלום" קראתי והוספתי מיד "סליחה".

כשהייתי נערה באחד מישובי עמק יזרעאל, אי שם בשנות השמונים, הרבתי להתבודד. הולכת לי מבתי הישוב לבית הקברות, דרך שדות העמק הנובטים בחיטה ומטעי השקדיות שרק ניטעו אז. הוידאו המוקרן במרכז תערוכתה של Dana Bomatz שלח אותי לשם, לדרך בין הבית לבית הקברות. אותה האדמה שמצמיחה ומחיה היא זו שמכסה את מי שסיים את המסע מעליה. 

יש מוזאונים בעולם ששווה להכיר. זה לא תמיד קשור לאיכות המוצגים או לרמת התערוכות. המוזיאון לאמנות עכשוית של מסצ'וסט הוא אחד מהם. סיפור "לידתו" והחזות שלו, מעידים שלא תמיד היה מוזיאון. מעשה שהיה כך היה:

מוזאון דה'אורסיי בפריז, קיץ 2019, תערוכה על מודלים, דמויות כהות עור באמנות מהמהפכה הצרפתית עד מאטיס. תערוכה יפה מהסוג שדורש זמן קריאה והעמקה... לא הייתי במצב. חלפתי בין הדימויים שהתאפיינו כמובן ביצוגי האדם השחור על ידי אמנים [בעיקר גברים כמובן] לבנים, בתוך חברה לבנה ומעמדית. מבחינתי, הסיפור בה' הידיעה של התערוכה היו שתי הגרסאות של אולימפיה, המקורית של מאנה והמועתקת במוצהר ובמוקטן של ידידו הטוב גוגן ועוד יותר מאלו הוביל אותי המסלול להכרות עם אמן יליד סנגל שהציטוט האמנותי שלו הקפיא את דמי.מצרפת שירשור של ציטוטים אמנותיים, מציעה להכנס ללינק של Aime Mpane בתחתית העבודה שלו. קדימה, בואו איתי...

במסגרת חיפוש חומרים, לטובת הרצאה של אחת הבנות בתכנית יחודית שאני מובילה השנה במכינה, נזכרתי ומצאתי את עבודת הוידאו הזו שראיתי בביאנלה באיסטנבול. העבודה - Wonderland, 2016 - מתעדת את מוחמד, נער סורי חרש-אילם בן 13, המתאר בפני האמן  Erkan Özgen את מה שעובר עליו במלחמה לאחר שברח מכוחות דע"ש בסוריה לטורכיה. תיאוריו מועברים במימיקה וצלילים חסרי שפה אך דווקא העדר השפה הופך את התמונות שהוא מתאר למצלמה, לקליט, וברור לכל לב אנושי פועם -

גוזדה אילקין מספרת בראיונות איתה שילדותה [נולדה ב1981] עברה עליה בנדודים עם משפחתה בין מחוזות שונים ברחבי תורכיה בה נולדה ובה היא מתגוררת ויוצרת עד היום. למרות ואולי בניגוד להשכלתה האוניברסטאית בציור ואמנות היא פיתחה שפה עצמאית וייחודית בה היא יוצרת תמונות-סיפור, על גבי מצעים [ציפות, ציפיות וסדינים]
ושאר בדים שהיא אוספת, במגוון טכניקות כהחתמה, ציור, צביעה וריקמה.

התערוכה "חוות החיות"  שהוצגה ב- The Pill Gallery, Istanbul מתכתבת עם ספרו של ג'ורג' ארוול, חוות החיות. תזכורת מהויקי: "הספר הוא אלגוריה וסאטירה על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, ועל מעמדו של היחיד, זכויותיו ויחסיו החברתיים בתוך המשטר. הספר מספר על קבוצת חיות בחווה באנגליה שיש לה חזון - להפוך מ"עם משועבד" ל"עם חופשי" - ומוציאה אותו לפועל. בדרכן של החיות עומדים מכשולים וקשיים רבים, אך לבסוף הן מתגברות על קשייהן. הבעיה היחידה היא שמנהיגי המרד מנצלים את חוסר הביטחון של החיות לטובתם, ובהדרגה הופכים את עצמם לעריצי השלטון החדש, בלי שהחיות תתנגדנה לכך."

התחלתי לצייר.
אולי נכון לומר שהתחלתי להשתעשע באמנות.
או אולי גיליתי, אחרי שנים של הסתובבות במרחב המכונה "עולם האמנות", שצבעים, ניירות, מכחולים, הצבות והעירבוב בניהם עשויים להביא לסיפוק והקלה כאחת. הכל קרה, כתמיד, במקרה -