הרכב מוסיקאלי סמי-מקצועני שכל משתתפיו נגנים חובבנים. המתכנסים אחת לשבוע, במועדון אלון הגליל, סביב הכריזמה הבלתי מבוטלת של המורה/ נשפן/ מנצח חובב בן-סעדיה, כדי להיות עם 'אהובה מן העבר'... הנגינה. מפעם לפעם אני מוזמנת לצלם אותם, עוקבת נפעמת אחרי ההתפתחות המוסיקאלית ובטוייה הויזואליים.

בית הקפה הקהילתי כשמו כן הוא גם בפרטי העיצוב שבו. הכל הגיע מתרומות של אנשי הישוב וצריך היה לנוע בעדינות בין התאמת הפריט לקו הקליל והצבעוני של הקפה ובין הרצון לא לפגוע ולעלוב בתורמים. התוצאה משתנה בכל תקופה כשחפצים חדשים נכנסים ואחרים יוצאים הלאה. יש רגעים, יש ימים, בהם האור, הצבעים והאנשים מזמינים ללחוץ על המצלמה. לרוב מצלמת הנייד. רשומה מתמשכת שענינה צילומי בית הקפה, קפה אלונה, צילומים.

יש לי כמה תובנות על מיזמים של שיתוף קהילתי -
1. הם מציטים מחדש מדורות שמזמן מעלות רק עשן
2. הם מאפשרים מפגש עם כאלו שלא ראינו יובלות והכרויות עם אלו שלא הכרנו
3. הם מייצרים סוג של אנרגיה חיובית שמתפזרת כמו אדוות במים 
4. הם מזכירים לנו למה בחרנו לחיות בישוב קהילתי 
5. הם מאתגרים!

בהקמת הפאב הישובי לא הייתי מעורבת, בכלל. הצעירים של המקום הקימו וסידרו ובנו תכנית עבודה ונחמד שם, באמת נחמד נורא! ואני, מבקרת מדי פעם אבל בעיקר ספונה בין קירות ביתי וממעטת להיות מעורבת בנעשה בישוב. כל זה השתנה לאחרונה כשמצאתי עצמי נשאבת לעיצוב וסידור הקפה הקהילתי, שועטת כבולדוזר קדימה אל עבר תאריך הפתיחה שהיה קרוב ביותר, תוך פגיעות לא מכוונות בצדדים - כן, אני יודעת :( - ועם הרבה כוונות טובות.

היעדים שעמדו למולי היו לערב כמה שיותר חברים מהישוב באטרף של ההקמה ועם זאת לראות שלא מתקבל מקום שנראה כמו מחסן עודפים וליצר נראות חדשה, עם טיפונת אוירה של בית, נראות שתביא לתגובת השתהות והשתאות אצל מי שרגיל היה לקפה 'פרסקו' בפניו הקודמות.

כל הסיפור במילה אחת "קהילה!"
נזכרתי כמה אני אוהבת עשייה קהילתית, כמה אני טובה בלעשות ניסים עם אחרים וכמה אני לא נבהלת מסלעים שעומדים בדרך. היו לנו שבועיים לפתיחה שהצוות [שלא הייתי חלק ממנו] קבע. הדיבור היה "נפתח ונראה" או "נתחיל ככה ואחר כך נשפר". אני לא מאמינה בהתחלות כאלו. היעדים שלי היו שכמה שיותר אנשי קהילה יקחו חלק בהקמה בכל הרבדים שלה, שכשיפתח, הם ואחרים יכנסו למקום ויגידו "וואו!" ואחר כך הם יגידו "הי, את זה אני תרמתי!" או "איזה יופי מה שהוא עשה" וגם "איך אני יכולה להשתלב?"

בשישי 6/9/19 הקפה נפתח להרצה. אני ביליתי בקפה תל-אביבי באותו הבוקר אבל ממה ששמעתי, ומהתמונות שצילמה גאיה אילן, נראה שהיעדים הראשונים הושגו.

לא מאמנים? ספקניות? מוכרחים לראות בעינים? בצדק!
בואנה ובואו לבקר, שעות הפתיחה* בהמשך לפוסט -

למי שלא היו וקצת גם למי שהיו, והיו הרבה, כמה מילים על מעגלים שנסגרים וכאלו שניפתחים:
למעלה מ-130 איש התאספו על הדשא הסמוך לבריכת אלון הגליל בשישי האחרון. נציגים מכל "שלבי הבנייה" של הישוב וגם כמה אורחים מבחוץ שקראו, הסתקרנו והגיעו. מלבד כסאות ומחצלאות קיבלו את פניהם גם בירות, יין וקווה שהשרו נינוחות ותחושה חגיגית.

מלחמה. הפסקת אש. מלחמה. הפסקת אש. מלחמה. הפסקת אש. הפסקת אש!

ביום שישי הקרוב, 5/9 שוב תעלה סער ליבן על רכבה ותצפין מתלמי יוסף שבגבול עזה, עד אלון הגליל. הפעם סער איננה מחפשת מיפלט מקטיושות ומרגמות, הפעם היא באה לתת... לתת מכשרונה וקולה.

ב - 21:00 נתכנס בבריכת אלון הגליל, אנשי הישוב ואורחיהם, סביב כיבוד ואלכוהול באויר המתקרר של הסתיו שהובטח לנו בחצביו הרבים. סער, קובי דני ומאור, שתי גיטרות ומערכת תופים אחת,  ישירו לנו חומרים מקוריים ושירים מוכרים, בשפת אימנו ובשפת אימם של הרוקרים הגדולים, יספרו קצת על החיים, על הדרום ועל החיים בדרום גם יחד...

אחרי ההצלחה הסוחפת של השנה שעברה הוחלט לכנס גם השנה, שישי - 27 ביולי,  את ההרכב המוכר שמשלב את ארנון פרידמן על קלידים, חובב בן סעדיה בסקסופון, אורן פרנק והגיטרה, ולרי ליפץ בקונטרבס והשנה עמית לורבר על התופים. בערב התארחו אושיות מקומיות בתפקידי שירה ונגינה מפתיעים ומשמחים...

ערב ג'אז בבריכת אלון הגליל, קיץ 2011
רעיון והפקה: עידן רוטנברג, חובב בן סעדיה ועדית שגב
הפקה מוסיקאלית: חובב בן סעדיה
עיצוב מודעת הערב: אורלי יעקובוביץ, סטודיו אור