פורטרט עצמי מחפצי יומיום למרות שנדמה לנו ולהן שעם כל צילומי הסלפי שמציפים את הרשתות אנחנו מתועדות לחלוטין, האמת היא שהאדם שאנו רואות פחות מכל בחיי היומיום היא כמובן את עצמינו. הסלפי הוא תמיד [!!!] מסכה כזו או אחרת. את פנינו החפות ממסכות - שכל מי שסביבנו רואה כל הזמן -  ניפגוש רק בבוקר עם ציחצוח השניים, בערב לפני השינה ולפעמים במעלית או חלון ראוה מזדמן. יש משהו מאתגר בחוויה נוסח #חנוךפיביין בה אנו מוזמנות ליצור את פנינו על רקע חלק, מחפצים המסמלים אותנו בצורה או מהות. ליצר דיוקן עצמי המייחד אותי, רק אותי.

ככה זה נראה כשעושים טוב... דווקא השנה אחרי שעבדתי על ספר הצילומים והתיעוד ל"מחזור הילה" בזמן, השנה כשהכל היה מוכן ומאורגן... דווקא השנה נתקעה ההפקה והרגעים האחרונים היו מלחיציםםםםם. לא אלאה אתכן/ם אך בסופו של עניין, עמדתי בפתח בית הדפוס בראשל"צ, קיבלתי שני ארגזי ספרים ושקיות רב פעמיות יפות כפיצוי על עוגמת הנפש, ויצאתי לעין גב [שעתיים וחצי נסיעה] לפגוש את הבנות ברגעים האחרונים שלהן כמכיניסטיות. ככה הן נראו כשקיבלו את הספרים בהפתעה מוחלטת! כנסו וגוללו...

ספר לופה לבנות מחזור הילה הזמנה לתמיכה ומימון, הזמנה לשותפות בעשייה, הפקת לספרי לופה לבנות מכינה ישראלית המתעדים אותן בכתיבתן, במעשיהן במפגשינו. 180 ש"ח עולה כל ספר. הסיפור של הלופות הוא כזה -

מכינה במשכן האמנות שלוש פעמים במהלך השנה הזו זכיתי להפגיש את בנות מחזור הילה עם מרחבים של אמנות. טבילת האש הראשונה הייתה ב"בית וילפריד" בתערוכה "שקט-טעון". הפעם השניה הייתה במרכז ההנצחה ב"כיסוי ראש" ו"עטויות" ובשבוע שעבר הגענו עד המשכן לאמנות בעין חרוד.

"דרור יקרא לבת עם בת" שבוע עבר מאז הגיעו הספרים ליעדם,שבוע עבר מאז יצאו הבנות לדרכם החדשה.החל ממחר הן תתגייסנה בזו אחר זו ואת השנתיים הבאות יקבל מהן צה"ל.לי, ולשאר חברותי נשותהצוות והמנחות במכינה, נותר רק לשאת תפילת הדרךולקוות שהצידה שקיבלו בשנה זו תספיק לפחות... לצלוח בבטחה את השנתיים הקרובות.צרפתי תמונות, לפעמים לא צריך עוד מילים: