ישראלית, מחזור 1 אופק
ב- 28/08/2013 זה קרה לי!
מעולם קודם לכן לא עסקתי באופן פורמלי בחינוך, לא עמדתי מול קבוצת בנות צעירות שבוע אחרי שבוע, לא ניסחתי תכנית עבודה עם אג'נדה חינוכית ערכית, לא הייתי מנחת קבוצות. חיבור שיצר זאביק שפריר הוביל אותי לפגישה עם ענש שטיינר שעסקה בגיוס כוחות למכינה קדם צבאית, ישראלית, לבנות. הכימיה ביננו והעניין הרב שלחו אותי לדרך חדשה...
מה חדש?
פורטרט עצמי מחפצי יומיום למרות שנדמה לנו ולהן שעם כל צילומי הסלפי שמציפים את הרשתות אנחנו מתועדות לחלוטין, האמת היא שהאדם שאנו רואות פחות מכל בחיי היומיום היא כמובן את עצמינו. הסלפי הוא תמיד [!!!] מסכה כזו או אחרת. את פנינו החפות ממסכות - שכל מי שסביבנו רואה כל הזמן -  ניפגוש רק בבוקר עם ציחצוח השניים, בערב לפני השינה ולפעמים במעלית או חלון ראוה מזדמן. יש משהו מאתגר בחוויה נוסח #חנוךפיביין בה אנו מוזמנות ליצור את פנינו על רקע חלק, מחפצים המסמלים אותנו בצורה או מהות. ליצר דיוקן עצמי המייחד אותי, רק אותי.
מאחורי המסך - הגירה והשתייכות ההורים שלי היו מהגרים. שניהם הגיע לקיבוץ חניתה בתחילת שנות השישים כחלק מפעילות תנועת דרור הבונים לישוב הארץ. אבי הגיע לארץ מאלג'יריה ואימי מצרפת. בתוך השיח האינטנסיבי על המהגרים החדשים הבונים חייהם בברלין אני לא יכולה שלא לחשוב על הכוחות שהביאו את שניהם הנה, לארץ ישראל, ועל התעוזה שנדרשה מהם לבנות בית ומשפחה בלי גב כלכלי, בלי הבנה מוקדמת של התרבות והשטח, בלי כלים שיש באופן טבעי למי שגדל במקום.
...
כניסה לחברים
קו האופק, הספר
עשרה חודשים עם בנות המכינה הקדם צבאית, בוקר בשבוע. מיפגש דיבור פשוט - שיחות על מושגי יסוד וערכים ופתוח חשיבה יצירתית. כשהסתדר הרווחנו גם יום משותף במסגרת תרבותיות, בו נשאבנו יחד לשיטוט קצר במרחבי ההיצע התרבותי האינסופי ובעיקר לביקורי סטודיו ומפגשים בלתי אמצעיים עם אמניות. המגדלור לאורו שטנו יחד בסירתנו הקטנה, פעמים בים רגוע ופעמים אחרונות בסערות וגלים מתנפצים, היה הסיפור האישי. הרעיון היה להוביל לחיבור מחודש למקורות הכוח הנגזרים מהכרת הסיפור האישי והתמודדות עימו.
זאת ועוד...
ותודה שנידבת אותי!
יש לי חבר אחד, חבר מחיים קודמים. לפני שנים רבות חלקו הבנים שלנו גן ילדים בתל-אביב. אחרי שהצפנו לגליל הצטלבו דרכינו רק לעתים רחוקות, באקראי, בשדרות העיר או בבית חברים משותפים. ללמדכם שלא בחברות צפופה ואינטנסיבית עסקינן. אבל יש בו בחבר הזה משהו מיוחד שמרגש אותי בכל מפגש מחדש ומביא שעור חשוב לפתחי...
זאת ועוד...
סיגד - הברית החדשה שלי
השנה חגגתי לראשונה את חג הסיגד, חגה של קהילת יוצאי אתיופיה בארץ. במועדון קטן במגדל העמק התקבצו חברי הקהילה, מבוגרים וצעירים כאחד, התכבדו במטעמים מסורתיים וצפו בבנות המכינה הקדם צבאית החדשה בעירם במופע של ריקודים מן המסורת של יהדות אתיופיה. הזכות לחגוג עם הקהילה ניזדמנה לי מהיותי חלק מן הצוות של מחזור "אופק" בשלוחת הבנות של המכינה למנהיגות ומצויינות חברתית מבית יוזמות חינוך ימין אורד המנוהלת על ידי ענת שטיינר.
זאת ועוד...
לכל הפעילויות