גבורה. סיגל הר ציון מארחת את רחל סבוראי את השיר "בן לו היה לי..." שכתבה רחל המשוררת, אין אחד שלא מכיר... שיר שזכה לתהודה רבה, גם בזכות שירתה המלאכית של  אחינועם ניני...  [לבני הצעיר קראנו אורי] אבל מה בדבר בת? האם רחל לא כמהה לבת, מישהי לחבקה ושתמשיך אותה גם אחרי לכתה? מתברר, שכשחלתה וידעה שלא תוכל להביא לעולם צאצאים, שלחה רחל לכל ידידותיה מכתב, ובו היא מבקשת מהן - בשירה כמובן - לקרוא לבנותיהן שייוולדו בשמה.

מלכות. מיכל יעקובוביץ מארחת את רות ניסים-אמה ז"ל בפתק מודפס מבה"ס, שנמצא בחדרה של בתי בת ה-12 נכתב: "זה הכלל: צמיחה בחיים כמעט לעולם לא תימצא באזור הנוחות, אלא דווקא במקום שבו אנחנו יוצאים מעצמנו: בהתמודדות עם אתגרים ועם מצבים חדשים לא מוכרים. שם אנחנו מפתחים יכולות חדשות, שם מגלים בעצמנו כוחות חדשים, שם יוצאים מהחולשות שלופתות אותנו ודווקא שם אנחנו צומחים. בסוכות יוצאים מאזור הנוחות, מדירת קבע, אל הסוכה הארעית שבחוץ, אל הגשם ואל הקור - שם, דווקא שם, מתגלים כוחותינו." [מקור לא ברור] עבורי הכתיבה היא אתגר ויציאה מאזור הנוחות, אך כשעדית חברתי האהובה הציעה לי במהלך השבעה על אימי לארח אותה כאושפיזין בסוכתה, נעניתי לאתגר. ניתנה לי הזדמנות להזמין למפגש, את אמי שנפטרה רק לפני חודש. כשהתיישבתי לכתוב ניסיתי לדמיין את המפגש איתה. התחושה שהזמן קצוב, שצריך להספיק מהר להגיד את הכל לפני שתעלם לי שוב ריחפה מעליי.

הוד. עדית שגב מארחת את לייה נאור בדרך לבית של לייה נאור, בבוקר יום כיפור, ניסיתי לנסח לעצמי מה אני רוצה לשאול אותה.אינני יודעת עליה הרבה. למען האמת, אני יודעת עליה מעט מאוד, על האישה שהשפיעה עלי השנה. השפעה משמעותית שהתרחשה במסגרת זמן קצר: ארבעה ימים, שלושה לילות. מסע במצוקי דרגות באביב תשע"ו. פחות עניינה אותי הביוגרפיה שלה... אבל מאוד רציתי להבין מאיפה התבונה? מאיפה הידע העמוק, העתיק? מאיפה ההשראה וההרשאה??מאיפה הכוחות???

יסוד. ציפי בנציון מארחת את גליה בר אור בדצמבר החולף, העבירה גליה בר אור את תפקידה כמנהלת ואוצרת ראשית של המשכן לאמנות עין חרוד. את פרישתה, כמו גם את 30 שנות הניהול של המשכן, עשתה גליה במחשבה מעמיקה, בהתכוונות מלאה ובצניעות, שומרת מכל משמר על המקום היקר כל-כך לליבה מטלטלות ורעידות שלא יווצרו בו סדקים ושתמשיך השכינה למלא את חלליו המוארים. זכיתי לצפות בה מרחוק ומקרוב  עובדת את האמנות ולא פחות מכך את האנשים - בעיקר נשים - שחלקו עימה את הדרך הארוכה, את היוצרות והיוצרים שגילתה וחשפה והאירה באור יקרות ואת אלפי האנשים והילדים שינקו בשקיקה מהיופי, העניין והאתגר האמנותי שאגדה לתערוכות, מיצבים ואירועי תרבות עבורם, הקהל. גליה בר-אור היא האושפיזה שלי - 

חסד. נעמה מגריל מארחת את רותי אונץ את רותי אונץ פגשתי במהלך חיי שלוש פעמים משמעותיות ומשנות תפיסת חיים. בפעם הראשונה בה פגשתי את רותי הייתי אני בכתה ד'. רותי היתה חדשה בקיבוץ. פסיכולוגית צעירה, ילידת ישראל, שהגיעה זה אך עתה לאחר כמה שנים באמריקה, אמא לשלושה ילדים, ללא בעלה אותו השאירה מאחור לתמיד.