"תופרת אני ותופרת
הים לא יחדל מלנהום
אני את פניך זוכרת
כאילו היה זה היום.
אח כמה צחקנו אי פעם
ראשי המתולתל כה הזהיב
היה לימים איזה טעם
של עץ תפוחים באביב" אלתרמן
כמה מחשבות על תפירה, געגועים ואובדנים:
הים לא יחדל מלנהום
אני את פניך זוכרת
כאילו היה זה היום.
אח כמה צחקנו אי פעם
ראשי המתולתל כה הזהיב
היה לימים איזה טעם
של עץ תפוחים באביב" אלתרמן
כמה מחשבות על תפירה, געגועים ואובדנים:
1. הייתן צריכות לראות אותה, את דנה, יושבת על מרפסת הבית שלה, זה שהייה הבית של סבתה. בקור וברוח בידיים מחוררות ושרוטות. תופרת במחט איימתנית כיסויים שחורים לכל מה שהוא בית, לכל מה שהוא זכרון. ואם התפר לא הספיק הדבק החם, הלוהט האכזר חיבר את הקרעים והצמידם ללא הפרד
.2. הרבה נשים במהלך ההסטוריה תפרו ופרמו המתנה, זכרונות ולבבות שבורים. הרבה אצבעות דיממו והכתימו את הזכרונות, צבעו אותם בכאב אדום. אצל דנה אין דם, יש אדמה.
3. אותה אדמה בוצית דביקה שכיסתה חלקים בתערוכתה הקודמת שהוצגה בגליה בגן שמואל, ואותו אבק אין סופי של שדות חרבים בקיץ, ממלאים את החורים ברשתות הצל השחורות, הסינטטיות, הכבדות ממשיכים קשר של דם, אדם ואדמה, קשרים של אהבה אדירה לטבע, להורים החקלאים, לאם שכל רשתות הצל שפרשה עליה בתה האוהבת לא הועילו, לא הצילוה.
4. חקלאים פורשים רשתות צל על צמחים רגישים, על עצים פגיעים ומעל פירות מבשילים. הרשתות מצילות, מגינות מהחוץ העויין מחד ומצילות בצל כבד מאידך. שומרות וחונקות.... הרשתות מסמנות את שטחי ה"בית" של עצי הפרי. וכשסיימו את תפקידן? הן מושלכות בצידי השדות, במזבלות. מתפוררות אך לא מתכלות.
5. "בני אדם זורים בכל יום לרוח, בכוונה ולפי תומם, מלים חמרים חמרים, אותן ואת צרופיהן השונים, ורק מועטים מהם יודעים או מעלים על לב מה היו המלים ההן בימי גבורתן. כמה מאותן המלים לא באו לעולם אלא אחרי חבלי לידה קשים וממושכים של דורות הרבה; כמה מהן הבהיקו כברקים פתאום ובטיסה אחת האירו עולם מלא; דרך כמה מהן נמשכו ועברו מחנות מחנות של נשמות חיות, נשמה הולכת, נשמה באה, וכל אחת הניחה אחריה צל וריח; וכמה מהן שמשו נרתיקין למכניסמוס דק ומורכב מאוד של מחשבות עמוקות והרגשות נעלות בצרופיהן ובצרופי-צרופיהן הנפלאים ביותר. יש מלים - הררי אל, ומלים - תהום רבה. יש שבמלה קטנה אחת נגנזה כל תמצית חייה, כל השארת נפשה של שיטה פילוסופית עמוקה, סך-הכל של חשבון עולם שלם. יש מלה שהכריעה בשעתה עמים וארצות, מלכים הקימה מכסאותם, מוסדות ארץ ושמים הרגיזה. והנה בא יום והמלים ההן ירדו מגדולתן והושלכו לשוק, ועתה בני אדם מגלגלים בהן מתוך שיחה קלה כמי שמגלגל בעדשים." ביאליק, גילוי וכיסוי בלשון
6. וכאילו לא הספיקו הרשתות, האבק והבוץ, דנה תופרת גם מילים.
--------------
דנה בומץ, מתחת לכל אלו היה פעם ים, הפתיחה מחר, יום שישי 17/1, 11 בבוקר בגלריה במענית
.2. הרבה נשים במהלך ההסטוריה תפרו ופרמו המתנה, זכרונות ולבבות שבורים. הרבה אצבעות דיממו והכתימו את הזכרונות, צבעו אותם בכאב אדום. אצל דנה אין דם, יש אדמה.
3. אותה אדמה בוצית דביקה שכיסתה חלקים בתערוכתה הקודמת שהוצגה בגליה בגן שמואל, ואותו אבק אין סופי של שדות חרבים בקיץ, ממלאים את החורים ברשתות הצל השחורות, הסינטטיות, הכבדות ממשיכים קשר של דם, אדם ואדמה, קשרים של אהבה אדירה לטבע, להורים החקלאים, לאם שכל רשתות הצל שפרשה עליה בתה האוהבת לא הועילו, לא הצילוה.
4. חקלאים פורשים רשתות צל על צמחים רגישים, על עצים פגיעים ומעל פירות מבשילים. הרשתות מצילות, מגינות מהחוץ העויין מחד ומצילות בצל כבד מאידך. שומרות וחונקות.... הרשתות מסמנות את שטחי ה"בית" של עצי הפרי. וכשסיימו את תפקידן? הן מושלכות בצידי השדות, במזבלות. מתפוררות אך לא מתכלות.
5. "בני אדם זורים בכל יום לרוח, בכוונה ולפי תומם, מלים חמרים חמרים, אותן ואת צרופיהן השונים, ורק מועטים מהם יודעים או מעלים על לב מה היו המלים ההן בימי גבורתן. כמה מאותן המלים לא באו לעולם אלא אחרי חבלי לידה קשים וממושכים של דורות הרבה; כמה מהן הבהיקו כברקים פתאום ובטיסה אחת האירו עולם מלא; דרך כמה מהן נמשכו ועברו מחנות מחנות של נשמות חיות, נשמה הולכת, נשמה באה, וכל אחת הניחה אחריה צל וריח; וכמה מהן שמשו נרתיקין למכניסמוס דק ומורכב מאוד של מחשבות עמוקות והרגשות נעלות בצרופיהן ובצרופי-צרופיהן הנפלאים ביותר. יש מלים - הררי אל, ומלים - תהום רבה. יש שבמלה קטנה אחת נגנזה כל תמצית חייה, כל השארת נפשה של שיטה פילוסופית עמוקה, סך-הכל של חשבון עולם שלם. יש מלה שהכריעה בשעתה עמים וארצות, מלכים הקימה מכסאותם, מוסדות ארץ ושמים הרגיזה. והנה בא יום והמלים ההן ירדו מגדולתן והושלכו לשוק, ועתה בני אדם מגלגלים בהן מתוך שיחה קלה כמי שמגלגל בעדשים." ביאליק, גילוי וכיסוי בלשון
6. וכאילו לא הספיקו הרשתות, האבק והבוץ, דנה תופרת גם מילים.
--------------
דנה בומץ, מתחת לכל אלו היה פעם ים, הפתיחה מחר, יום שישי 17/1, 11 בבוקר בגלריה במענית