תשמעו סיפור - 
הייתי בראשון לציון באיזה בוקר שישי. רחוקה ראש"לצ מאלון הגליל אבל מתגוררת שם אישה צעירה, בוגרת המכינה, שנפשי נקשרה בנפשה מה שמקצר את המרחק משמעותית. היה יום שימשי אחרי הגשם.

תמונה אחת במצגת "תמונת השבוע של צלמי הארץ" המתחלפים במקצב אחיד מול עיני הקורא, תפסה את עיני ולא הרפתה ממני. הקלישאה האומרת שתמונה שווה ים של מילים יש בה מן האמת אבל לפעמים נדמה לי שאותה תמונה שיכולה לעבור ללא הדגש מיוחד אצל אחדים, אם אוסיף לה את מבול המילים שגאה בי, אולי תיטען במשמעות נוספת...

יצא לי, שלא באשמתי, להתנתק מהיומיום לשבוע. סדנה של שישה ימים בבית דניאל בזכרון יעקוב, חו"ל במרחק חצי שעה מהבית. כחלק מהרוטינה של הסדנה הוזמנתי כל בוקר, לאחר מעגל של חימום וחילוץ שרירים וברכות לגורמי השמיים והארץ ופלאי היקום, לשהות כעשר דקות בטבע ולכתוב. החלטתי לשתף בחלק מהגיגי אולי כדי להודות על האפשרות שעומדת לרשותי בכל יום ואני כל-כך ממעטת לקחתה.

השתאות 01
עונה חורפית כזו, בלי טיפה של גשם, מאתגרת את הטבע כמו גם את בני האדם...