חנוכיה אחת ביום, נר שמיני החנוכיה האחרונה באתגר החנוכיות שלי נותרה מיותמת מאור נרות. פגשתי בה בבית הכנסת בשפר-עם, היא שפרעם, השכנה לביתנו שבאלון הגליל אחרי סיור חג המולד בהדרכת נואה בולוס. פרויקט תיירות אזורית משותפת של עמותת סיכוי יזמה את הסיור: חבורת ישראלים יהודיים, חלק ניכר מהם מדריכי טיולים בעצמם, מסיירים בעקבות הנצרות בעיר ש-60% מ-40,000 תושביה מוסלמים, בעקבות מדריכה נצרתית-נוצריה-יוונית-קתולית ששורשיה המשפחתיים כאן, בשפרעם. לא רבים האנשים ומעטים היום הארגונים שעוד עוסקים ברב תרבותיות, רב לאומיות, חיים ביחד. עמותת סיכוי זימנה לי מתנה: ב-19 שנות חיי בגליל לא בקרתי במקומות הקסומים - 15 דקות מביתי - בהם הייתי אמש!    לא פגשתי את תושבי העיר המעורבת הזו [מוסלמים, נוצרים, דרוזים], לא אכלתי את הגלידה המצויינת שמכינים בה, ולא חוויתי איתם את ערב חג המולד*... "כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן" אומר רבי ישראל סלנטר. מעשה שהיה כך היה:

חנוכיה אחת ביום, נר רביעי ערב שבת אצל משפחת דקל באלון הגליל. נר רביעי עם סתיו בכורתם של ריבקי וחיים, עם מוטי לו נישאה בקיץ האחרון ועם יותם שלנו שבא לשבת של חנוכה בבית. מאז שאני מכירה את ריבקי אני יודעת על חיבתה לחנוכיות. יש שיאמרו שזה קשור ליום הולדתה שבחג ויש שיגידו לבית ההורים, 

חנוכיה אחת ביום, נר שלישי הדלקת הנר השלישי נקבעה זמן רב מראש. שילוב בין הנאה וחברה טובה ובין מפגש צוות המכינה הקדם צבאית הישראלית שהוא על טהרת נשים בלבד: ענת, מירב, ליאת, נעמי, עליזה ואנוכי בביתה הנעים של נעמי בתמרת. המכינה שלנו רק בת שנה וחצי והמפגשים ביננו, נשות הצוות, הן רענון והעשרה הדדית שלא חווינו בשנת ההקמה.

חנוכיה אחת ביום, נר שני בבוקרו של הנר השני פגשתי ברמת ישי, באקראי ולרגע קט, את חברתי עדי אלעזר. בספונטניות רבה הזמנתי ונעניתי להדליק נר חברות ביחד עם עדי וילדיה ספיר, אליה ועפרי וכן אורלי  וגל עם בנם עומר. סופגניות מהסופר כי זה מה שמצאתי, בלי לביבות ועם הרבה תכונה והתרגשות סביב ניקי הכלבה הותיקה וג'וג'ו הגור החדש.

חנוכיה אחת ביום, נר ראשון הרכב מצומצם. שחר, עדית ובת המצווה אלה. בלי סופגניות, בלי לביבות ועם הרבה התכוונות.החנוכיה מדגם מרוקאי נרכשה בחנות מנורות ישנות או עתיקות [בעיני המתבונן] ברחוב וולפסון בתל אביב.בונוס...טיפטופי נרות!