הדובדבן שבקצפת
הדובדבן שבקצפת היא פינה שבה אני, אלה שגב* ילדה בת תשע כותבת לכם פוסטים כמו אימי אבל מהמקום שלי תלמידת בי"ס יסודי וילדה כמעט יחידה (יש לי אח חייל והוא לא נמצא כמעט בבית).

זאת ועוד...
מה חדש?
בואו נדבר על סבתאות! אז כן, כבר שנה אני סבתא.התואר הזה פגש אותי לא מוכנה.הכרתי בהריונה של כלתי ואף תעדתי אותה ואת בני ברגעים היפים הללו, אבל רגשית ונפשית לא הייתי בשלה לסבתאות הזו.
פרופורציה כשמשהו לא טוב קורה לילדה שלי אני מתרסקת.  השמיים מתקדרים באחת וצונחים לעבר האדמה  מתקרבים ככה שנשאר מעט, מעט מדי אויר בין לבין.
"לאן הולכים ומה עושים עם כאלה כיסופים?" האיום על חרותי בטייטל חדש התמוסס. הסטטוס החדש, להיות "סבתא של גידי" פגש בטוב את כנפיי הנפרשות. הן התרווחו [מלשון רווח], התמלאו אויר והועצמו, כדי להיות ראויות ל"משא" החדש,למסע החדש, המבורך.***ככה נסתיימה הרשומה הקודמת שלי בנוגע לסבתאות, אלא שאז החליטה המשפחה לעבור לכמה שנים לארה"ב ומבלי להסס עשקה אותי מהאוצר שהוענק לי, או ככה לפחות הרגשתי.
התחלה וסוף שיר שכתבה אלה-12- בשעור כתיבה יוצרת בהנחיית לוטם ..., אורנים ינואר 2015 -
מחשבותיי על Pediculus humanus capitis יולי. הילדה יצאה לחופש הגדול ויחד אתה מושבת כינים. מזמן לא פגשתי מושבה מסודרת וקהילתית כל-כך. חבר מביא חבר, הרבה סקס וילודה באוויר והכול על נדלן זול, נקי ומטופח. אמנם שטחים של מישהו אחר אבל היי, למי אכפת?! 
...
כניסה לחברים
"חיים פרטיים" סרט שהצית זכרון אישי
הזכרון נראה כעוגת - Mille-feuilles
השכבות נפרשות זו על זו, נצמדות לקרם האוורירי שנמרח בינהן, מחפות במתיקות רכה על קושי ופריכות.
זאת ועוד...
הלוחשת לסוסים
כשקטנתי, שחגגה אמש 20, היתה בת שבע, היו לה שלושה סוסים אהובים. כלכך אהובים הם היו שצרפנו אותם לטיסה לארה"ב ואף הכנתי להם דרכונים אמריקאים אמינים למהדרין.
זאת ועוד...
אמא טובה?!
"איך אדע אם אני אמא טובה?" היא שאלה פתאום "האם אני יושבת איתם מספיק? מקריאה נכון? משחקת כשצריך? האם אני קשובה לכל אחת ואחד מהם??"

ואני בטיפשותי עניתי. מייד עניתי. אני, שהבאתי לעולם שני ילדים במרחק שנים ההופך אותם לילדים כמעט יחידים, יושבת מולה, אם לחמישה [!!!] מגיל מצוות ומטה וברוב אדנותי נותנת עצות.

את השאלות החשובות ביותר לא שאלתי -
זאת ועוד...
לכל הפעילויות