בגינה של אבא, סוף אביב תחילתו של קיץ

לאבא שלי יש את הגינה הכי מקסימה שאני מכירה. טוב, יש גם את הגינה המדהימה ב- Giverny שבצרפת בבית של האמן  Monet אלא שהגינה ההיא מתוחזקת על ידי כ-30 גננים...ואצל אבא שלי, במושב שבעמק יזרעאל, רק שתי ידיו המחוספסות ממגע האדמה והמון דמיון ואהבה יוצרים את הקסם...

חטמית זיפניתאבא שלי היה הפרדסן של המושב במשך שנים רבות עד שמישהו החליט לעשות לו טובה ולהחליפו. המהלך הזה הביא אותו לעבודה במשתלה ואחר כך לניהול משתלת מכירה לצמחים במשך כמה שנים.

אבא שלי הוא גם איש ספר ופסל אמן של חומרי מיחזור. ממה שאנשים אחרים משליכים לפח, גורסים זורקים וממלאים מכולות ירוקות, הוא מגלף בנחת וסבלנות מובילים, תמונות קולאג' לקיר ופסלים קינטיים.
אבל על זה, בפוסט אחר.

האיזכור בא כדי לרמז שהגינה זרועה במחרוזות בקבוקי אקטימל, שרשראות של אבנים, פרצופים מפוסלים מלבני איטונג - רובם מעין פורטרט עצמי של האמן- ופעמוני רוח מחומרים לא צפויים.

בגינה של אבא שלי  אין צמחים יחודיים ובעצם היא הכי ארצישראלית שיש: חוטמית, גרניום, סוקולנטים, חרציות, אירוסים, גפנים ועצי פרי.

אין בה תכנון מוקדם של שתילה לפי גבהים, צבעים או תואי שטח כמקובל בעיצוב גינות היום. אין לה "תכנית עיסקית"  אבל יש בה המון תכניות קדימה...בכל פינה יש שתילים רכים שמונבטים או מושרשים, יחורים שמוכנים למצוא את מקומם,
את הפינה שלהם או להתרם בנדיבות לדור ההמשך ולאורחים.                                                                                
מעבר "מכורה" בנר הלילה"תינוקות" של סוקולנטיםאקטימל שזור למחרוזות טבע







הגינה הזו מזכירה את התאורים בספר "סוד הגן הנעלם"  או הארמון הרדום של "היפיפיה הנמה". יש בה פינות ניסתרות ומעברים סבוכים. יש בה פרחים מלבלבים בין צימחי תבלין מגוונים, יש בה עצי פרי לרוב שרוגים זה בזה, רב בה הנגלה ורב עוד יותר הניסתר.
חבושים שעירים שיבשילו בחורףפוטנציאל לקישוא

                   
מערום גזם לקומפוסט
      
בשנים מאז יצא אבי לפנסייה הפך הגן לאקולוגי. כל הגזם נאסף ונערם למיצבור, שיוכן ממנו קומפוסט, לדישון הגינה.


ריסוסים ורעלים הס מלהזכיר. 

אלה פוסעת לצד ערוגת הקישואים






בעונה זו של השנה, כשהאביב מאחורינו, דילגנו אלה ואני בין שיחי הפטל הקוצניים, עצי התאנה והתות שופעי הפרי. זללנו היישר מהעצים , נושמים את הקרירות האחרונה לפני השרב שבדרך המלוווה בריח מרבדי התבלינים שבינות העצים.
מתכוננים לשנה החדשה








רגע לפני שיצאנו הבייתה, בין ענפי הגפן בהם מסתתרים אשכולות ענבי בוסר, הפנה סבא את אלה לחפש את הקן ממנו התעופפה תור[ה] בבהלה... 
קן לתורה






קֵן לַצִּפּוֹר. בֵּין הָעֵצִים, וּבַקֵּן לָהּ. שָׁלֹשׁ בֵּיצִים.  

וּבְכָל-בֵּיצָה. – הַס, פֶּן תָּעִיר –. יָשֵׁן לוֹ. אֶפְרוֹחַ זָעִיר.





יצאנו, שמחות בחלקינו, כשבסלינו קישואים טריים, משמשונים בטעם דבשי עז, שזיפים עגולים קטנים עם טעם של ילדות ומעט פיטנגו שלא הצלחנו לחסל ליד השיח. עוד קיבלנו לדרך זעטר טרי ומוכן לסלט, זוטא לתה, זיתים מתובלנים ושתי ריבות מפרות הגן שהכינה אימי .  
ריבותייםפרות ותבלינים











        אבא שלי
 



בְּגַנִּי נְטַעְתִּיךָ, 
בְּגַנִּי הַמֻּצְנָע – בְּלִבִּי.
הִשְׂתָּרְגוּ פֹּארוֹתֶיךָ
וְעָמְקוּ שָׁרָשֶׁיךָ בִּי.





וּמִשַּׁחַר עַד לַיְלָה
לֹא יִשְׁקֹט, לֹא יַרְגִּיעַ הַגָּן –
זֶה אַתָּה בּוֹ, אַתָּה בּוֹ
בְּאַלְפֵי צִפֳּרֶיךָ רָן.


רחל, י"ב ניסן, תר"ץ





& באזינו בקישור לביצוע של השיר
לראש הדף
קישור חיצוני
גלריה
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה
‏כיף לקרוא על הגן, כחובבת גינות וגנים נהניתי מאוד מכתיבתך והרחתי את ריח הגן. תבורכו. ‏עינת ‏@ 07 יונ 2012 16:48
‏עדית יקירתי, משובב נפש. גינה יפהפיה, כתיבה נהדרת ואבא שלך משתלב נפלא בתמונות. חיבוק גדול, יעל ‏יעל ברלב ‏@ 07 יונ 2012 15:08