עשרה חודשים עם בנות המכינה הקדם צבאית, בוקר בשבוע. מיפגש דיבור פשוט - שיחות על מושגי יסוד וערכים ופתוח חשיבה יצירתית. כשהסתדר הרווחנו גם יום משותף במסגרת תרבותיות, בו נשאבנו יחד לשיטוט קצר במרחבי ההיצע התרבותי האינסופי ובעיקר לביקורי סטודיו ומפגשים בלתי אמצעיים עם אמניות. המגדלור לאורו שטנו יחד בסירתנו הקטנה, פעמים בים רגוע ופעמים אחרונות בסערות וגלים מתנפצים, היה הסיפור האישי. הרעיון היה להוביל לחיבור מחודש למקורות הכוח הנגזרים מהכרת הסיפור האישי והתמודדות עימו.
ביל ג'ורג' חקר 25 מנהיגים עיסקיים מהבולטים והמובילים בעולם. הוא טוען שמה שחיבר כחוט שידרה את כל הראיונות שערך, היא ההבנה שאת התשוקה להנהגה, לעשייה ובולטות, שאבו המנהיגים מסיפור חייהם.
ככל שהעמיקה סירתנו בים הערכים, המושגים, השיחות, והכתיבה, ככל שבמצלמה הצטברו עוד ועוד דימויים של פנים, רגעים ויופיין המרגש של הבנות, הפך רעיון הכנת הספר למעיין אובססיה. שאלת המימון הייתה אבן נגף עד לרעיון של ארנה חברתי שהציעה לאפשר לחברי לקחת חלק בפרוייקט ולממן ספר או חציו. הרעיון עבד! ובשישי בבוקר, יומיים אחרי מסיבת הסיום, קיבלה כל אחת מהבנות ספר המתעד אדוות משלל החוויות שלנו בשנה האחרונה.
"קו האופק הוא ספר מסע משותף, בן עשרה חודשים, של שיחות 'דיבור פשוט' על ערכים, מושגים, ספרים, סרטים, תיאטרון, וגם מפגשים עם אמנות ואמניות ומה שצץ בדרך. בין דפיו עדויות לרומן שהתפתח ואין לדעת לאן ימשיך מכאן. הרומן הזה הוא קבוצתי ופרטי גם יחד, אך מילות הפתיחה הבאות נכתבו רק לך ..."
כך נפתח הספר שמכיל בתוכו צמתי נושאים ומקומות בהם ביקרנו יחד, שאלות שנשאלו, צילומים ממשחקים ואירועים, שירה, דמויות שפגשנו בפועל וכאלה שהובאו כהשראה ועוד. בנוסף שובצו טקסטים רבים שכתבו הבנות. חלק מהקטעים כתרגול כתיבה אישית בנושאים שונים, וחלקם האחר כמשימות בכתיבה ביקורתית. נכנסו גם כמה קטעים מתוך סיפורי החיים שנכתבו בשבועות האחרונים של הסדנה.
לדיפדוף בספר הכנסו לגלריה שבתחתית העמוד
הספר, מביא את תמונת הקבוצה כולה, את הביחד שלה בשעות שהיו לנו יחד, וצריך לזכור שהן לא היו רבות*. פעם בשבוע 3-4 שעות ובחלק מן השבועות גם מפגש בוקר תרבותיות. בנוסף הקדשתי לכל בת כפל עמודים אישי בהם חלומה, מילים שכתבה ודימוי אחד מוגדל שמייצג את ה"כאן ועכשיו" שלה לשנה זו, תשע"ד.
* התכנית בכללה עטפה את הבנות באנשים, תכנים, מסעות וחומרים ניפלאים שניטוו בידן האמונה של ענת, מירב ושרה, צוות המכינה.
מטבעם של דברים, לא הכל נכנס לספר. סיפורים רבים לא התאימו לחשיפה שכזו ושיחות רבות לא תועדו וגם אם הועלו לכתב החלטתי להשמיט אותם במהלך העריכה. כן, נגענו גם בנושאים קשים וכואבים ושמחתי להשאירם בזכרון ובתודעה של הבנות ושלי. בחירת הדימויים הייתה כייפית וקלה יחסית אבל גם כאן היו אירועים מקסימים שצילומיהם היו ירודים, והיו גם מקרים "מצערים" כמו למשל צילומי הבנות פזורות בביתי בבוקר החגיגי שהוקדש כולו לכתיבת הסיפור האישי, תמונות שנמחקו בשוגג במחי לחיצת אצבע... מי יודע, יתכן שהיום ההוא לא נועד לתיעוד ציבורי.
מקווה שהספר הזה יזמן לצידו על המדף עוד ספרים רבים [אחד הנושאים ה"חמים" של השנה היה "ספרים"], מקווה שהוא ישאר איתן עוד שנים רבות כתזכורת לרומן ביננו ומאחלת להן, לכל אחת ואחת מהן, שתנצל את מלוא הפוטנציאל הטמון בה ועוד טיפונת כי אין ספק שזה אפשרי.
ככל שהעמיקה סירתנו בים הערכים, המושגים, השיחות, והכתיבה, ככל שבמצלמה הצטברו עוד ועוד דימויים של פנים, רגעים ויופיין המרגש של הבנות, הפך רעיון הכנת הספר למעיין אובססיה. שאלת המימון הייתה אבן נגף עד לרעיון של ארנה חברתי שהציעה לאפשר לחברי לקחת חלק בפרוייקט ולממן ספר או חציו. הרעיון עבד! ובשישי בבוקר, יומיים אחרי מסיבת הסיום, קיבלה כל אחת מהבנות ספר המתעד אדוות משלל החוויות שלנו בשנה האחרונה.
"קו האופק הוא ספר מסע משותף, בן עשרה חודשים, של שיחות 'דיבור פשוט' על ערכים, מושגים, ספרים, סרטים, תיאטרון, וגם מפגשים עם אמנות ואמניות ומה שצץ בדרך. בין דפיו עדויות לרומן שהתפתח ואין לדעת לאן ימשיך מכאן. הרומן הזה הוא קבוצתי ופרטי גם יחד, אך מילות הפתיחה הבאות נכתבו רק לך ..."
כך נפתח הספר שמכיל בתוכו צמתי נושאים ומקומות בהם ביקרנו יחד, שאלות שנשאלו, צילומים ממשחקים ואירועים, שירה, דמויות שפגשנו בפועל וכאלה שהובאו כהשראה ועוד. בנוסף שובצו טקסטים רבים שכתבו הבנות. חלק מהקטעים כתרגול כתיבה אישית בנושאים שונים, וחלקם האחר כמשימות בכתיבה ביקורתית. נכנסו גם כמה קטעים מתוך סיפורי החיים שנכתבו בשבועות האחרונים של הסדנה.
לדיפדוף בספר הכנסו לגלריה שבתחתית העמוד
הספר, מביא את תמונת הקבוצה כולה, את הביחד שלה בשעות שהיו לנו יחד, וצריך לזכור שהן לא היו רבות*. פעם בשבוע 3-4 שעות ובחלק מן השבועות גם מפגש בוקר תרבותיות. בנוסף הקדשתי לכל בת כפל עמודים אישי בהם חלומה, מילים שכתבה ודימוי אחד מוגדל שמייצג את ה"כאן ועכשיו" שלה לשנה זו, תשע"ד.
* התכנית בכללה עטפה את הבנות באנשים, תכנים, מסעות וחומרים ניפלאים שניטוו בידן האמונה של ענת, מירב ושרה, צוות המכינה.
מטבעם של דברים, לא הכל נכנס לספר. סיפורים רבים לא התאימו לחשיפה שכזו ושיחות רבות לא תועדו וגם אם הועלו לכתב החלטתי להשמיט אותם במהלך העריכה. כן, נגענו גם בנושאים קשים וכואבים ושמחתי להשאירם בזכרון ובתודעה של הבנות ושלי. בחירת הדימויים הייתה כייפית וקלה יחסית אבל גם כאן היו אירועים מקסימים שצילומיהם היו ירודים, והיו גם מקרים "מצערים" כמו למשל צילומי הבנות פזורות בביתי בבוקר החגיגי שהוקדש כולו לכתיבת הסיפור האישי, תמונות שנמחקו בשוגג במחי לחיצת אצבע... מי יודע, יתכן שהיום ההוא לא נועד לתיעוד ציבורי.
מקווה שהספר הזה יזמן לצידו על המדף עוד ספרים רבים [אחד הנושאים ה"חמים" של השנה היה "ספרים"], מקווה שהוא ישאר איתן עוד שנים רבות כתזכורת לרומן ביננו ומאחלת להן, לכל אחת ואחת מהן, שתנצל את מלוא הפוטנציאל הטמון בה ועוד טיפונת כי אין ספק שזה אפשרי.
ספר זה הודפס והוענק בתמיכתם של חברי: ארנה לופט, אורן תלמי, חן טפר, חנה אבני, רבקי דקל, דורית אייזנברג, משה אש, מיקה זית, ארנה נוייהאוז, יעל שריג, תמי לוז, נעמי היימן, שוקה שגב, מרגלית שחר ומשפחותיהם. תבורכו!