אביב, "דברי טעם" בבית קפה בירושלים -
לאה יושבת כפופה מעט, רכונה לעברי. פניה עגומות ועשן מיתמר מפומית הסגריה שבידה. שיעול עמוק הרעיד את גופה, היא הביטה בי בעיניה החמות, החכמות, ואמרה בקול נמוך מניקוטין: "ובכן מה? עוד שבוע? עוד חודש? עוד שנה?" ושתקה...

"תראי לאה," עניתי לה והפנתי אותה למפת התודעה שמולה, "תראי כמה דברים מדהימים יצרת? אולי לא מצאת לך גבר, אהוב, איש שיהיה רק שלך, אבל משפחה רחבה הקמת! אלו הילדים שלך, היצירות, הדמויות, האיורים, רבים, מגוונים ואהובים על כולם!"

הבטתי בה יושבת מולי מהורהרת, פניה לא כתמול שלשום, והמשכתי "כה צעירה היית כשדייקת את ה-WHY של חייך וכתבת "אני רוצה להיות סופרת. ובזה אני תולה את עתידי ואת חיי. זוהי מטרתי היחידה" ודבקת בו ואז ועד הלום. את חייה את היעוד שלך במלואו וזוכה על כך לשבחים והערכה לצד קינאה וביקורת. ככה זה כשאדם הולך לאור ה-WHY שלו"

לאה עיינה במפה בקפידה, מלטפת את הצבעים באצבעות צהבהבות ושותקת, ואני הוספתי " את אומרת לאה שאין לך מזל באהבה, שאת פתיה מזדקנת אך אני, אני רואה מלכה! אני רואה יופי גדול, אני רואה זוגיות שהיא גדולה מגבר אחד שבא אל אישה אחת ומהווה עבורה "מַבָּט וְחַלּוֹן וּרְאִי" . אני רואה 'זוגיות' עם ילדים, גברים ונשים רבות בציבוריות הישראלית שמילותייך הם מים חיים עבורם וכתיבך מרווה את שיגרת יומם הקשה, מעצבת את תפיסת עולמם. החיפוש אחר הגבר דינו שימשך" הוספתי " אבל את, לאה יקרה, אל תטעי ואל תקטיני בערכך, כי יפית מאוד!"

"הַשָּׁנִים פִּרְכְּסוּ אֶת פָּנַי
בְּזִכְרוֹן אֲהָבוֹת
וְעָנְדוּ לְרֹאשִׁי
חוּטֵי כֶּסֶף קַלִּים
עַד יָפִיתִי מְאֹד.

בְּעֵינַי נִשְׁקָפִים
הַנּוֹפִים.
וּדְרָכִים שֶׁעָבַרְתִּי
יִשְּׁרוּ צְעָדַי -
עֲיֵפִים וְיָפִים.
אִם תִּרְאֵנִי עַכְשָׁו
לֹא תַּכִּיר אֶת תְּמוֹלֶיךָ -
אֲנִי הוֹלֶכֶת אֵלַי
בְּפָנִים שֶׁבִּקַּשְׁתָּ לַשָּׁוְא
כְּשֶׁהָלַכְתִּי אֵלֶיךָ."

mindmaptalk# 
מפת תודעה ללאה גולדברג, 1911-1970.
למפגש 050-28212, עדית




בתורי אחר נפשה של לאה, נתקלתי במאמר בכתב העת אודות, על ידידותה עם המשורר טוביה ריבנר ובצילום המקסים שלה עם ריבנר
"מבט, וחלון וראי". קריאת רשות :)




- לתקריבי חלקי המפה, כנסו לגלריה בבקשה