אוה
גבורה נשית, חנוכה תשע"ד

בקיץ 2010 החלטתי לתעד חלק מסיפורי החיים שנשמעו במהלך מפגשי פריחה. המחשבה מאחורי ההחלטה הייתה שחד-פעמיות המפגש וכמות המאזינות אינם הכרה והוקרה מספקת לסיפורי החיים המדהימים שנחשפו-חלקם בפעם הראשונה- ויש מקום לספר אותם הלאה. אחד מהם הוא סיפור חייה של אוה נהיר - Eva Nahir Panić - שמפאת גילה המתקדם [אז..] הייתה מושא ראשון לראיון, אשר הלך והתמשך על פני מספר חודשים. 
מה חדש?
ומה אוה הייתה אומרת? מה הייתה אוה אומרת אילו ראתה תמונתה בראש מוסף ספרים של הארץ?מה הייתה חושבת על הספר של גרוסמן אילו קראה אותו, אחרי שתורגם לגרמנית כמובן?האם הייתה מבינה את מאמר הבקורת הארוך של מייקי דגן? אני לא לגמרי הבנתי. מודה.מה הייתה אומרת על המצב הפוליטי והבחירות הקרבות בצעדי ענק?* תשובות לשאלה האחרונה... בקרוב.
מכתב געגועים במסגרת "תרגילים בהשראה", קורס כתיבה בהנחיית המשוררת Maya Tevet Dayan , קיבלנו משימה לכתיבת מכתב. הנה המכתב. געגוע לאישה יקרה שהייתה לי לחברה מגיל 90 ועד מותה והיא בת 97 -
שיחק אותה גרוסמן, "אתי החיים משחק הרבה" - בקורת קריאה משוחדת וואי, כמה קשה לקרוא ספרות בדיונית על סיפור חיים אמיתי, ועוד כזה שהכרתי מקרוב!"הרבה אנשים לא מצליחים לצלוח את עמודיו הראשונים של הספר" אמרה לי סמדר, נכדתה המקסימה של אוה נהיר שחיה בקיבוץ שער העמקים "אותי הפער הזה שיחרר ממש" היא הוסיפה ואמרה " מרגע שהתחלתי לקרוא בו והבנתי שיש פה סיפור של גרוסמן ולא שלנו, זרמתי ונסחפתי!"
השעור של אוה רגע לפני יום הכיפורים תשע"ו ושבועות ספורים לאחר מותה של אוה נהיר, פנתה אלי חברת קיבוץ שער העמקים תמר ראובני והזמינה אותי לכתוב כמה מילים לשעה שתוקדש לאוה ביום הכיפורים תחת הכותרת "השיעור של אוה". אלו הדברים שנשלחו והוקראו במפגש שלא נכחתי בו:
My dear Friend, Eva "my deart IDIT COMM TO VISIT ME I AM WELL SEND YOU MY LOVE eVA"
...
כניסה לחברים
הסיפור של אוה, נר שביעי
שנים שמרתי על קשר עם החוקר שתשאל אותי בגוליוטוק והפך לימים לבעלה של מנהלת המחנה. התברר לי שבהגיעם למחנה הם כבר ידעו את כל הסיפור שלי ומה שעמד מאחוריו, ידעו שאני יושבת לחינם ושמרו עלי. האי שימש כמחנה כליאה, מ-1948 ועד בנובמבר 1953 כשכל הנשים הכלואות בו שוחררו.


זאת ועוד...
הסיפור של אוה, נר שישי
באוקטובר ... הגיעה מפקדת חדשה. וכשכולנו עמדנו, היא הסתכלה עליי ואמרה "את נראית כמו אוה פאניצ'ש?!?"
לא הכרתי אותה וחשבתי שהשתגעתי ויש לי הזיות. כל הלילה לא נרדמתי...מאיפה שתכיר אותי? למחרת, בקשתי פגישה איתה. היא קיבלה אותי, הזמינה אותי לשבת ולעשן, אסור היה לי.
זאת ועוד...
הסיפור של אוה, נר חמישי
באוניה היתה פאניקה. כולנו פחדנו שעומדים לזרוק אותנו לים. בוסה ואני היינו יחד,  לא כל-כך פחדנו. אחרי כמה שעות הפלגה האוניה עגנה ושמענו צעקה איומה. פתחו את דלתות בטן האנייה, אור שמש בוהק סינוור אותנו. היינו על אי בלב ים. לעולם לא אשכח את  האישה עם זוג עיניים ירוקות רעות שמשכה אותי מבטן האנייה והשליכה אותי על סלע. היו צעקות חזקות ושירה נוראית. נשים עמדו בשתי שורות. בין שתי השורות היינו אנחנו אמורות לעבור. תוך כדי מעבר קיבלנו מכות אכזריות מהנשים, עם ידיים, רגליים, קללות, יריקות, סטירות... כל הנשים הללו הן היו נשים אסירות, כמונו.
זאת ועוד...
לכל הפעילויות