מפה ומשם
מראות, צלילים ומחשבות מטיולים בארץ ומחוצ-לה.
" כמה יפה הוא לעבור גבולות כאלה. במובנים רבים הנודד הוא אדם פרימיטיבי, כשם שהנווד פרימיטיבי מן האיכר. ההתגברות על יצר הישיבה במקום והזלזול בגבולות הופכים בני אדם מסוגי לתמרורים המראים אל עבר העתיד. אילו היו רבים כמוני, חדורי זלזול עמוק לגבולות שבין הארצות, לא היו מלחמות ולא הסגרים בעולם. אין לך דבר טעון קנאה ושנאה יותר מגבולות ואין אוילי מהם." [נדודים, הרמן הסה בתרגום יהודה עמיחי, הוצ' שוקן 1979. נכתב ב- 1920]
News
יואב הוטרינר, חלומות מתגשים הקופירייטרית המוכשרת וחברת הפייסבוק שלי, גליה אלוני דגן, פרסמה הודעה שריגשה אותי עד מאוד -"26.09.2018. עכשיו כבר מותר לגלות, ואני מתפוצצת מרוב גאווה: זה אח שלי, יואב אלוני-גלבוע, שהתמנה אתמול, בטקס רב רושם, לנשיא ארגון מומחי רפואת הכבשים בבריטניה (Sheep Vet Society). יואב הוא הנשיא ה-53 בתולדות הממלכה המאוחדת, והראשון(!) שאיננו בריטי מלידה. זה הילד שחלם להיות ד״ר דוליטל וג׳יימס הריוט, והפך לווטרינר מלא-חמלה שאומר לכל בעל חיים ״sorry, love" לפני כל בדיקה... אני כל כך נרגשת, מצומררת ומהההההההאושרת!" ומה לי ולוטרינר הזה תשאלו? ובכן...מעשה שהיה כך היה:
עראיס בעין יהב, טעיםםםם לגלות מקום חדש, עוד לפני שתושבי המקום מגלים אותו והתורים מתארכים... מה יותר כיף מזה?אנשי קנטינה - משפחות רייס ושחם מעין יהב-הבעלים של חנות מצרכי מזון והסובב אותם, לא המציאו את המנה הזו אבל הם בלי ספק הביאו אותה לרמת מושלמות! טעמנו ולקחנו תוספות מכל הורסיות [בקר, עוף, כבש וצימחוני], השוונו ת'טעמים והתלבטנו... וההחלטה לגבי הזוכה או הזוכה היא... הוא...
אפיפניה, בקאסר אל יהוד "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִטְבַּל יֵשׁוּעַ וַיְמַהֵר וַיַּעַל מִן  ־הַמָּיִם וְהִנֵּה הַשָׁמַיִם נִפְתְּחוּ־ לוֹ וַיַּרְא אֶת ־רוּחַ אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְּיוֹנָה וְנָחָה עָלָיו׃      וְהִנֵּה קוֹל מִן־ הַשָׁמַיִם אוֹמֵר זֶה בְּנִי יְדִידִי אֲשֶׁר־ רָצִיתִי בּוֹ." [מתי ג' 13-17] וככה, נוצרים אורתודוכסים מכל קצוות העולם, מקבלים את הכתוב כלשונו ומגיעים לארץ הקודש סביב ה-18 בינואר כדי להשתתף באירוע החגיגי בקאסר אל יהוד, הוא המקום בו על פי המאמינים הוטבל ישו על ידי יוחנן המטביל...
מסעות קיץ תשע"ז הקיץ הזה שלי היה מלא מסעות בעולם.הרחק מהבית, מהארץ, מתחדדת הראייה וההשוואות המתבקשות מעלות לתודעה סוגיות שביומיום איננו מתפנים אליהן.  מבחינתי מקום איננו רק נופים, מבנים והסטוריה אלא הוא בעיקר אנשים. כל התקלות או הבנה מחדדת את שאלת דפוסי התנהגות ומנהגי חיים ונימוסים, וכל אינטראקציה חיובית, קצרה או ארוכה, ממלאה את ליבי אושר עד גדותיו ונשארת כחותם שמתביע בי את המקום כזיכרון מתוק. טעם המקום הוא זכרון האנשים שפגשתי.
היפיפיה נמה, מופע בלט ופיגוע ביום שלישי  28/6/2016 ביליתי שעתיים וחצי בשדה התעופה אטטורק באיסטנבול בהמתנה לטיסת ההמשך של טורקיש לניו-יורק. שעות ספורות אחרי שעזבנו את השדה כמתוכנן, לאחר בדיקה בטחונית מקיפה ורצינית ביותר המקובלת שם, התפוצצו במקום שלושה מחבלים מתאבדים ולקחו עימם את חייהם של עשרות אנשים חפים מכל פשע, פצעו עוד רבים וצילקו לנצח עוד רבים אחרים. גלי ההדף של הפיגוע הזה היכו בי בעוצמה רבה מרגע ששמעתי עליו במונית המצוחצחת שפילסה דרכה לחלק המערבי העליון של מנהטן, ניו-יורק.
...
כניסה לחברים
העולם שבחוץ
גם השנה "דגמנו" יעל ואני יומיים בפסטיבל הקולנוע הדרומי "סרטים בערבה".

חייבת להודות כי משנה לשנה האתגר נעשה קשוח יותר:
‪Read more ...‬
איסטנבול 2017, הביאנלה לאמנות-וסיפור של התאהבות
"לא פחדת?" היא השאלה שאני שומעת הכי הרבה כשאני מזכירה את ה"קפיצה" שלי לאיסטנבול. כנראה שאנשים יודעים משהו שאני לא יודעת... לא רק שלא פחדתי, תחושת הבטחון האישי שליוותה את הביקור הקצר - ארבעה ימים, שלושה לילות-  הייתה גדולה מזו שידעתי [בשנים האחרונות] בשני ביקורי האחרונים בפריז בפרט ובערים אחרות בעולם בכלל. אני חייבת להתוודות שהרעיון לא היה שלי ולא האמנתי שאגיע שוב לתורכיה אחרי שנים רבות שלא הייתי בה, אבל זרמתי. ללא היסוס אך גם ללא ציפיות. ומרגע שהגעתי, התאהבתי אנושות!
‪Read more ...‬
"לך לך אל עצמך" מסע במדבר
בתחילת מרס 2016 יצאתי בהמלצת חבר טוב למסע של ארבעה ימים במצוקי דרגות. המסע כשמו כן הוא מסע אל עצמי, אל היעוד שלי בחיים, אל הרפואה שנועדתי להביא לעולם. מילים גבוהות שמעמידות את חיי היומיום על סולם ושולחות אותי לטפס גבוה יותר, מעבר לרגעים הקטנים, מעבר לכעסים ולתסכולים, שולחות אותי לראות את חיי ממבט-על כולל ורחב, מבט שבוחן את האופק, יודע ומבין שהאופק איננו קו אלא המשכיות, מבט פתוח ואמיץ.
‪Read more ...‬
לכל הפעילויות